סרטי השבוע 09.06-15.06

עונת הפסטיבלים החלה, ולאחר ששבוע שעבר היה זה פסטיבל קולנוע דרום הרחוק, השבוע כבר מדובר בפסטיבל לקולנוע גאה בתל אביב. גם הפעם התמקדתי בעיקר בסרטים ישנים, ובעיקר ברטרוספקטיבה לבמאי ווייקפילד פול. המלצות לשאר הסרטים בפסטיבל אפשר למצוא כאן. עוד השבוע ניתן למצוא את המשך הרטרוספקטיבה לאורי זוהר, תחילת הרטרוספקטיבה לאליו פטרי, סרט נוסף של הבמאי היוגוסלבי הידוע דושאן מקבייב ולצידו סרט יוגוסלבי פחות ידוע של סלובודן סיאן, וסרטים מאוחרים ונגישים של ג'ים ג'רמוש ומייק לי. גם הפעם מחוסר זמן התמקדתי רק בסינמטק תל אביב, וכמו שאתם רואים זו כבר עבודה במשרה מלאה. צפיה מהנה.

יום ראשון 09.06

סינמטק תל אביב

18:00 – חולות לוהטים (רפאל נוסבאום, 1960, ישראל, 98 דקות)

עוד אחד מסרטי הגבורה הציוניים שאורי זוהר השתתף בהם שמוקרנים כחלק מהרטרוספקטיבה שמוקדשת לו. כאן אין מדובר בקבוצה של חיילים שנלחמים נגד האויב הערבי, אלא בקבוצה של הרפתקנים שנוסעים למסע התאבדותי אל הסלע האדום שבפטרה בחיפוש אחר אוצר אגדי, בימים בהם פטרה משכה צעירים רבים למסעות התאבדותיים דומים בלי שיזדקקו לשום אוצר (מה שגרם לנסיונות למניעת הקרנת הסרט בזמנו). את הקו-פרודוקציה הגרמנית-ישראלית הזאת ביים הגרמני-ישראלי רפאל נוסבאום שביים אחר כך את המטרה: טיראן, ולצדו של אורי זוהר משחקים גם גילה אלמגור ועודד קוטלר, שישחק בכמה מסרטיו מאוחר יותר.

20:00 – Boys in the Sand (ווייקפילד פול, 1971, ארה"ב, 72 דקות)

במסגרת הפסטיבל לקולנוע גאה מתקיימת השנה רטרוספקטיבה לאורח הפסטיבל, הבמאי וויקפילד פול, שעליו לא שמעתי מעולם, אך מהסרטים שהובאו לפסטיבל הוא נראה מעניין ביותר, כמו כל הבמאים הקווירים שפעלו בתקופתו וחצבו את הדרך לקולנוע הקווירי חסר הגבולות של ימינו. פול היה כוריאוגרף בברודוויי לפני שפנה לקולנוע, ועם סרט הביכורים הזה הוא למעשה יצר את סרט הפורנו הראשון שזכה להתייחסות רצינית בתקשורת (שנה לפני גרון עמוק ושאר הסרטים מהתקופה המאד קצרה בשנות השבעים בהם סרטים פורנוגראפיים הפכו לכמעט לגיטימיים). מוזר שהסינמטק מקרין סרט פורנו קווירי בשמונה בערב, אבל זו בהחלט יכולה להיות חוויה מעניינת למי שפתוח לשילוב בין קאלט סבנטיזי, צילום ומוזיקה אמנותיים וקטעי הארדקור של מין הומוסקסואלי.

יום שני 10.06

סינמטק תל אביב

20:00 – Bijou (ווייקפילד פול, 1972, ארה"ב, 75 דקות)

סרטו השני של וויקפילד פול הוא ניסיון אמנותי יותר להמשיך את האסתטיקה הקווירית-פורנוגרפית שהוא החל בה בסרטו הראשון, ולוקח אותה לכיוונים אפלים, חשוכים והזייתיים יותר. רוב סצנות המין מתרחשות בחללים סגורים וחשוכים ומנסים ליצור חוויה חושית אקספירמנטלית וטריפית בשילוב עם הפורנוגראפיה של הדימויים. שוב, השיבוץ של סרט פורנו קווירי בשמונה בערב מעלה תהיות לגבי סוג הקהל שעלול להיקלע אליו (בסינמטק הסכנה היא לא הצעירים אלא ההפך).

21:30 – מויפסטו (דושאן מקבייב, 1988, ארה"ב, 96 דקות)

הרטרוספקטיבה לדושאן מקבייב ממשיכה עם סרטו הנודע האחרון, והיחיד שהפיק בארה"ב, אצל אולפני קאנון של מנחם גולן ויורם גלובוס, שהתמחו בשנות השמונים בלמצוא במאים אגדיים שהתקשו למצוא מימון (ביניהם ג'ון קסאווטס, רוברט אלטמן וז'אן-לוק גודאר) ונתנו להם יד חופשית, מה שלא בהכרח הוביל לטובות שביצירותיהם. את הסרט הזה כתב מקבייב ע"פ אמיל זולה, והוא עוסק בכפר מזרח-אירופאי בשנות העשרים, שאליו מגיעה אנרכיסטית צעירה ומשוחררת מינית במטרה להתנקש במלך שעומד לבקר בו. גם כאן מדובר בשילוב האופייני למקבייב בין מיניות, פוליטיקה, אנרכיזם והומור אבסורדי, גם אם בצורה של נרטיב מסורתי ונגיש יותר משל סרטיו המוקדמים.

Bijou. טריפ פורנוגרפי הומוסקסואלי

יום שלישי 11.06

סינמטק תל אביב

21:30 – קפה וסיגריות (ג'ים ג'רמוש, 2003, ארה"ב, 96 דקות)

בשנת 1986 התחיל הבמאי ג'ים ג'רמוש לצלם מעין מערכונים קצרים שבהם שני שחקנים יושבים על קפה וסיגריות ומדברים, בתחילה היו אלה רוברט בניני וסטיבן רייט, לאחר מכן בשנת 89' סטיב בושמי, ב-93' איגי פופ וטום ווייטס, וב-2003 הוא החליט לאחד את שלושת הקצרים ולהוסיף 8 אפיזודות נוספות שבהם משתתפים בין היתר קייט בלאנשט, אלפרד מולינה, סטיב קוגן וג'ק ומג וייט (שלמרות ההיפסטריזם מעורר הרתיעה שלהם מנהלים את אחת השיחות המעניינות ביותר, שעוסקת בממציא הנודע ניקולה טסלה). לא סרט חשוב במיוחד של ג'רמוש, אבל מאוד מבדר ומוכיח את יכולת כתיבת הדיאלוגים הנהדרת שלו והעין הטובה שלו באיתור שחקנים בעלי אישיות.

22:00 – אני דיוויין (ג'פרי שוורץ, 2013, ארה"ב, 85 דקות)

לא נכנסתי יותר מדי להמלצות על הסרטים החדשים שמוצגים בפסטיבל לקולנוע גאה, והסרט הזה גם יוקרן ביס דוקו בהמשך, אבל אני לא יכול לפסוח על סרט דוקומנטרי על דמות הקאלט דיווייין, מלכת הדראג ששיחק בכל סרטיו הקלאסיים של ג'ון ווטרס (ביניהם פינק פלמינגוס הידוע ו-Female Trouble וDesperate Living הנפלאים הרבה יותר) עד למותו מהתקף לב ב-1988. זה אמנם לא הסרט הראשון שנעשה על אייקון התרבות הזה (קדם לו Divine Trash שעסק יותר בקולנוע של ווטרס) אך כל הזדמנות לגלות שוב את סיפורה של הדמות הנפלאה והצבעונית הזאת היא מבורכת.

22:30 – Moving (ווייקפילד פול, 1974, ארה"ב, 63 דקות)

שעת ההקרנה המאוחרת אולי מרמזת על כך שזהו הסרט הקיצוני ביותר ברטרוספקטיבה של ווייקפילד פול, שכוללת סצנות פורנוגראפיות קיצוניות יותר מבסרטיו האחרים ולמעשה אסורה להקרנה בחלק לא מבוטל של העולם. זה גם המקום לציין שסרטיו של פול הם די נדירים להשגה אפילו באינטרנט (על האוזן השלישית אין מה לדבר) ולכן זו הזדמנות די נדירה להיחשף לסרטים הללו.

יום רביעי 12.06

סינמטק תל אביב

19:30 – עוד שנה (מייק לי, 2010, בריטניה, 129 דקות)

סרטו האחרון עד כה של מייק לי (אל דאגה, הוא מצלם בימים אלה סרט חדש עם טימות'י ספול) היה מעין קאמבק לבמאי הבריטי האהוב, ונחשב בעיני רבים (גם בעיני) לסרטו הטוב ביותר מזה עשור ומעלה. סיפורם של 4 עונות בחייהן של זוג נשוי (שחקניו הקבועים ג'ים ברודבנט ורות' שין) והקבוצה הקרובה של משפחה וחברים שמקיפה אותם, שכל אחת מהן מתמודדת עם הבעיות שלה, כשהם העוגן היציב והבטוח בחייהם, שמקבלים בהבנה והשלמה את האכזבות והפשרות שבחיים. לי כרגיל מעצב גלריה של טיפוסים ייחודיים שמערכות היחסים הרגשיות ביניהם משורטטות בקווים דקים ומורכבים, ליצירת חוויה ייחודית, ריאליסטית וחשופה, שיותר ויותר קשה למצוא בקולנוע בן זמננו.

20:00 – Take One (וויקפילד פול, 1977, ארה"ב, 87 דקות)

הסרט המאוחר ביותר של פול שמוקרן ברטרוספקטיבה, זוהי יצירה שממחיזה 8 פנטזיות מיניות אמיתיות של גברים הומוסקסואלים בסן פרנסיסקו של סוף שנות השבעים, במה שנראה כמו שילוב מעניין בין דוקודרמה, התחקות אחר העולם הפנימי של הנפש ההומוסקסואלית, וכרגיל אצל פול, פורנו הומוסקסואלי קשה.

22:30 – ספריי לשיער (ג'ון ווטרס, 1988, ארה"ב, 92 דקות)

לרגל הקרנת הסרט התיעודי על דיוויין, טוב עשו בפסטיבל ששילבו גם סרט עלילתי של ווטרס בכיכובו, וגם אם יש כמה וכמה מוצלחים ממנו לטעמי, זהו כנראה כיום סרטו הזכור ביותר (בין היתר בשל ההצלחה שלו בברודוויי הרימייק שבו ג'ון טרבולטה נכנס לנעליו), וזה גם סרטו האחרון. זהו מיוזיקל קאמפי, רטרואי אבל גם מאוד אייטיזי, שבו לא אחרת מריקי לייק מככבת כנערה שהופכת לכוכבת של תחרות ריקודים טלוויזיונית ודיוויין מגלם את אמה. קאמפ כיפי וצבעוני, גם אם חסר את הרדיקליות והנועזות של ווטרס במיטבו.

ספריי לשיער. גירסה קאמפית לז'אנר קאמפי

יום חמישי 13.06

סינמטק תל אביב

20:00 – התנ"ך ע"פ ווייקפילד פול (ווייקפילד פול, 1974, ארה"ב, 76 דקות)

הסרט האחרון ברטרוספקטיבה של במאי הפורנו האמנותי ווייקפילד פול הוא גם המסקרן ביותר – עיבוד לארבעה סיפורי אהבה תנ"כיים (אדם וחווה, דוד ובת שבע, שמשון ודלילה, ומריה והמלאך), בגירסת פורנו רך קווירי. שמו של הסרט באנגלית הוא, כמה קאמפי, פשוט "!Bible". הוא יוקרן שוב ביום שבת בבוקר, למי שרוצה להביא את הקטנטנים.

יום שישי 14.06

סינמטק תל אביב

14:00 – עץ או פלסטיין (נתן אקסלרוד, אורי זוהר ויואל זילברג, 1962, ישראל, 80 דקות)

הסרט הראשון באורך מלא שאורי זוהר חתום עליו כבמאי לא ממש נכלל במניין סרטיו הארוכים, גם מכיוון שהיה במאי-שותף, וגם מכיוון שפחות מסרט של ממש יותר מדובר במהתלה קולנועית – סדרה של יומני כרמל, שתיעדו אירועים חשובים בימים שלפני קום המדינה וגם בשנים הראשונות שלאחר הקמתה, שזוכים לטיפול הומוריסטי דרך קריינות שכתב חיים חפר ומקריין חיים טופול, שמשלבים בצורה עדינה יותר את היחס של זוהר למפעל הציוני, שבאותה מידה מסרב לקחת אותו ברצינות אך גם עדיין מוצא בו הרבה מה לאהוב.

19:30 – מי זה שר שם (סלובודן סיאן, יוגוסלביה, 1980, 86 דקות)

לאחר המחווה לדושאן מקבייב, הסינמטק נותן הזדמנות להיחשף ליצירה גם של במאי פחות מוכר מהדור הקולנועי שבא לאחריו ביוגוסלביה, שממנו יצא גם הידוע שבבמאיה, אמיר קוסטוריצה. סיאן, כמו קוסטוריצה, משלב בין שמחת חיים בלקנית, הומור שחור ועיסוק בפצעיה ההיסטוריים של יוגוסלביה. הוא אחראי לשניים מהסרטים החשובים שיצאו מהמדינה בשנות השמונים – The Marathon Family, והסרט הזה, שבו דרך נסיעת אוטובוס בת יממה אחת בתאריך היסטורי בשנת 1941 בו יוגוסלביה הותקפה ע"י הנאצים, משרטט סיאן מיקרוקוסמוס של החברה היוגוסלבית כפי שהיא משתקפת דרך נוסעי האוטובוס השונים, ומהווה מסמך מצחיק ומרגש על הנפש וההיסטוריה היוגוסלביים.

20:00 – תמיד אמרתי כן (ג'ים טושינסקי, 2013, ארה"ב, 90 דקות)

לאחר שבוע של הקרנות לסרטיו של ווייקפילד פול, הפסטיבל מציע הזדמנות חגיגית לצפות בהקרנת פריוויו לסרט דוקומנטרי חדש על הבמאי פורץ הגבולות, בנוכחותו של יוצר הסרט ושל ווייקפילד פול עצמו. בגלל האופי הבלתי שגרתי של סרטיו והחשיבות ההיסטורית של התקופה בה הם נעשו, יהיה מעניין עוד יותר לראות את הסיפור מאחורי הפקתם, הדרך בה הם התקבלו, וסיפורו של האיש שעומד מאחוריהם.

יום שבת 15.06

סינמטק תל אביב

11:00 – התנ"ך ע"פ ווייקפילד פול (ווייקפילד פול, 1974, ארה"ב, 76 דקות)

ראו יום חמישי.

13:00 – תה וסימפטיה (וינסנט מינלי, 1956, ארה"ב, 122 דקות)

לא, ההקרנה הזאת היא לא במסגרת הקולנוע הקלאסי של הסינמטק אלא דווקא כחלק מהפסטיבל הגאה, ולמרות שזה לא אחד מסרטיו החשובים ביותר של מינלי, עדיין יפה שהם מצאו לנכון לשלב גם סרט מהוליווד הקלאסית בפסטיבל. זהו עיבוד לאחד המחזות הראשונים בברודוויי שהתמודדו עם נושא ההומוסקסואליות (גם אם בצורה מרומזת) ומביא את סיפורו של נער רגיש ונשי בפנימיית נערים שסובל מהטרדות ובוז מחבריו, ומהתעלמות מאלו הממונים עליהם, מלבד אשתו של המנהל שמנסה לעזור לו ובסופו של דבר אפילו מציעה לו את גופה. מגבלות הצנזורה של התקופה גרמו לריכוך מה של המסרים של הסרט, אבל זו עדיין יצירה חריגה בנוף ההוליוודי של אותן שנים.

13:30 – מוישה ונטילטור + שבת שלום (אורי זוהר, 1966, ישראל, 93 דקות + אורי זוהר, 1966, ישראל, 6 דקות)

סרטו העלילתי השני של אורי זוהר היה תפנית של 180 מעלות מחור בלבנה האקספירמנטלי והכושל כלכלית, והיה ניסיון ראשון (ורחוק מאחרון) של זוהר לנסות להתחבב על הקהל בדמות קומדיה עממית. זהו עיבוד למופע המצליח של יעקב בודו בו הוא מגלם חייל שלומיאל וחסכן שבלי להתכוון מצליח לגרום לא רק נזק אלא גם תועלת לצבא. לפני הסרט יוקרן "שבת שלום" הקצר מאותה שנה, שמתעד בצורה הומוריסטית את המתרחש במגרשי הכדורגל בישראל של אותה תקופה.

16:00 – המתנקש (אליו פטרי, 1961, איטליה, 105 דקות)

הסרט הראשון ברטרוספקטיבה המצומצמת לבמאי האיטלקי הפחות ידוע אליו פטרי, שמציגה 3 מסרטיו החשובים ביותר (אך למרבה הצער משמיטה את הסאטירה הפוליטית מעמד הפועלים הולך לגן עדן שזכתה בדקל הזהב). פטרי היה שילוב בין במאי בעל תודעה פוליטית שמאלנית מפותחת ובין יוצר סרטים מיומן ומקצועי שהתמחה במותחנים וסרטי פשע. זהו סרטו הארוך הראשון, שאותו כתב יחד עם התסריטאי האיטלקי החשוב טונינו גרה, ובמרכזו נמצא מרצ'לו מסטרויאני כסוחר עתיקות שמואשם ברצח אהובתו ונרדף ע"י המשטרה. המבנה הפלאשבקי של הסיפור ישרת את פטרי היטב גם בסרטו הידוע ביותר חקירתו של אזרח העומד מעל לכל חשד, שגם לא יוקרן ברטרוספקטיבה.

18:30 – שונה מאחרים (ריכרד אוסוולד, 1919, גרמניה, 50 דקות)

ללא ספק היציאה הכי מיוחדת של ההקרנות הקלאסיות בפסטיבל הגאה היא הסרט הגרמני האילם הזה, שנחשב לסרט הגאה הראשון בתולדות הקולנוע. הסרט עוסק בכנר שמתאהב בתלמידו ומאויים ע"י פושע שסוחט אותו כדי שלא יגלה את סודו ויהרוס את הקריירה שלו. הגירסה המקורית אבדה, אך 50 הדקות שהצליחו לשחזר עדיין מכילות בתוכן כמה מהדימויים הראשונים של תרבות קווירית שהוצגו על המסך. ההקרנה תהיה מלווה במוסיקה חיה של המלחינה האלקטרונית-אקוסטית יעל אקר.

22:30 – Nights in Black Leather (ריצ'רד אבל, 1973, ארה"ב, 90 דקות)

עוד פיסת קאלט קווירית משנות השבעים באדיבות הפסטיבל הגאה. בדומה לסרטיו של ווייקפילד פול, גם הסרט הזה הוא שילוב בין פורנוגרפיה ואמנותיות שמצולם בסצנת הגייז הסבנטיזית של סן פרנסיסקו. מהגר גרמני מגיע לסן פרנסיסקו וחווה הרפתקאות מיניות, כשבפסקול מושמעות יצירותיו של קלוד דביוסי. מסוג הדברים שרק בשנות השבעים חשבו בכלל לעשות.

שונה מאחרים. הסרט הגאה הראשון

כתיבת תגובה

הזינו את פרטיכם בטופס, או לחצו על אחד מהאייקונים כדי להשתמש בחשבון קיים:

הלוגו של WordPress.com

אתה מגיב באמצעות חשבון WordPress.com שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

תמונת Twitter

אתה מגיב באמצעות חשבון Twitter שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

תמונת Facebook

אתה מגיב באמצעות חשבון Facebook שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

תמונת גוגל פלוס

אתה מגיב באמצעות חשבון Google+ שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

מתחבר ל-%s

%d בלוגרים אהבו את זה: