סרטי השבוע 28.10-03.11

שבוע מגוון אך בעייתי לתל-אביבים יש לנו, עם שתי הקרנות מסקרנות אך בשעה לא נוחה, ושתי קלאסיקות מעוררות קנאה מחוץ לעיר. סינמטק ירושלים ממשיך לבצע את מלאכתו נאמנה עם הקרנה של סרטים חשובים מהעבר, סינמטק חולון חותם את המחווה לארנסט לוביטש וסינמטק הרצליה פותח את זו של קנטו שינדו. צפייה מהנה.

יום ראשון 28.10

סינמטק תל אביב

16:30 – הנשף (אטורה סקולה, 1982, איטליה/צרפת, 108 דקות)

הסרט החשוב ביותר במיני-מחווה שנערכת לאטורה סקולה החודש. ללא דיאלוגים ובאולם ריקודים צרפתי אחד לאורך חמישים שנה, סקולה פורש את ההיסטוריה של אירופה במאה העשרים דרך השינויים במוזיקה, בריקודים, בתלבושות ובאינטראקציה הדוממת בין האנשים, שנשארים אותן דמויות ככל שהעשורים חולפים. הסרט היה מועמד לאוסקר לסרט הזר וזכה בפרס דב הכסף בפסטיבל ברלין.

סינמטק ירושלים

19:00 – רצח טרוצקי (ג'וזף לוסי, 1972, צרפת/איטליה/בריטניה, 103 דקות)

מעניין שסיפור חייו של לאון טרוצקי – המהפכן הרוסי שהיה אחד מבכירי המהפכה הבולשביקית והתנגד לעלייתו של סטאלין, שהגלה אותו ב-1929 ולבסוף התנקש בו במקסיקו ב-1940 – לא זכה ליותר עיבודים קולנועיים. סרטו של ג'וזף לוסי, שפחות או יותר הוגלה בעצמו בשנות החמישים מארה"ב ע"י ועדת מקארת'י, הוא כנראה הידוע ביותר מביניהם. עם ריצ'רד ברטון בתפקיד טרוצקי, אלן דלון ורומי שניידר.

21:15 – כרוניקה של מוות ידוע מראש (פרנצ'סקו רוזי, 1987, איטליה/צרפת/קולומביה, 110 דקות)

עיבודו של הבמאי הפוליטי והריאליסטי פרנצ'סקו רוזי לנובלה של גבריאל גרסיה מרקס, אייקון הריאליזם המאגי. התוצאה היא סרט שמציג מבט ריאליסטי על התרבות של אמריקה הלטינית יחד עם צלילה אל תוך הנפש האנושית, דרך רשומון לא ליניארי של עדויות על הרצח שפותח את הסרט ולא מפתיע איש, אך גם לא גורם לאיש לנסות לעצור אותו, למרות שהתרחש באמצע היום בכיכר העיר. על האדפטציה אחראי טונינו גרה, אחד מבכירי תסריטאי איטליה, שאחראי לכמה מהתסריטים החשובים של פליני, אנטוניוני, וגם אנגלופולוס, שמת חודשיים לפני שגרה עצמו נפטר במרץ האחרון, בגיל 92.

יום שני 29.10

סינמטק ירושלים

19:00 – M – הרוצח ביננו (פריץ לאנג, 1931, גרמניה, 100 דקות)

זה לא סוד שסינמטק ירושלים הוא המקום היחיד בארץ בו ניתן באופן קבוע לראות קלאסיקות מתחלפות על מסך גדול, ועדיין אי אפשר לתל אביבי כמוני שלא להתפקע מקנאה בשל הקרנה של M, הקלאסיקה הבלתי מעורערת של פריץ לאנג, על מסך גדול בעיר הבירה. מה ניתן לומר על סרט כזה בכמה שורות? פריץ לאנג משתמש בסיפורו של רוצח סדרתי המטיל אימה על רחובות העיר, נלכד ע"י העולם התחתון, ורגע לפני שנעשה בו לינץ' מתגלה כמשוגע תמים וחסר ישע, כאלגוריה לעליית הפאשיזם, האימה שטמונה בשלטון הרוב והמורכבות האפלה של הנפש האנושית, בין יתר הדברים. השימוש החלוצי בסאונד (בתקופה בה עדיין לא ידעו לחלוטין מה לעשות איתו), הארכיטקטורה והצילום האקספרסיוניסטיים שמלאים בצללים ובזוויות חדות כדי ליצור אווירה של אימה שנמצאת מתחת לפני השטח, וההופעה הבלתי נשכחת של פיטר לורה (כיום הוא זכור בעיקר בשל תפקידו כאוגרטה בקזבלנקה), הם רק חלק מהסיבות לראות שוב את היצירה הבלתי נשכחת הזאת.

M (קולאז'). יצירת מופת אקספרסיוניסטית

יום שלישי 30.10

סינמטק תל אביב

16:30 – הגברת עם הכלבלב (יוסף חייפיץ, 1959, ברה"מ, 89 דקןת)

מצד אחד זה מבורך שסינמטק תל אביב התחיל להשקיע יותר בהקרנות של סרטים ישנים בזמן האחרון. מצד שני ההרגל לשים אותם בשעות אחה"צ המוקדמות קצת הורס את הפואנטה (זהו כבר הסרט השני השבוע שסובל משעת ההקרנה הגריאטרית של ארבע וחצי), ומונע מכל בנאדם עם איזושהי סוג של מחויבות אחרת להגיע אליהם. נקווה שכשיפתח האגף הישן שוב ויתווספו אולמות, ימצא להם זמן הקרנה הגיוני יותר.  בכל אופן, נראה ששווה להתאמץ בשביל העיבוד הזה לסיפור הקלאסי של צ'כוב, על רומן חשאי בין גבר ואישה הנמצאים בנישואין בלתי מאושרים, אך כבולים ע"י המוסכמות של החברה הבורגנית לא לממש את אהבתם עד הסוף. השילוב בין רומנטיקה רוסית וניואנסים צ'כוביים גרם לסרט לזכות לתשומת לב רבה כשיצא כולל מועמדות לפרס דקל הזהב בקאן.

סינמטק חולון

20:30 – להיות או לא להיות (ארנסט לוביטש, 1942, ארה"ב, 99 דקות)

המחווה הקצרה לארנסט לוביטש בסינמטק חולון מסתיימת עם היצירה המופלאה הזאת, שהיא כנראה אחד הסרטים המצחיקים ביותר בתולדות הקולנוע, גם היום, 70 שנה אחרי שנעשתה. בתיאטרון פולני בורשה הכבושה, קבוצת שחקנים מתגייסת לעזור למאבק נגד הנאצים ע"י התחזות לבכירים גרמנים, ביניהם היטלר עצמו בסצנה מצחיקה במיוחד. השילוב בין קומדיה רומנטית, מותחן ריגול ופארסה של החלפת זהויות, מנוהל ללא רבב בידי לוביטש, שמתזמר את התסריט המסועף והמבריק (וכאמור, גם המאוד מצחיק) בלי שניכרת ולו טיפת מאמץ. חובה לכל חובב של קומדיה או קולנוע שטרם ראה את הקלאסיקה הזאת. לפני הסרט תהיה הקדמה של אמיר וולף.

יס 3

22:00 – שבויה (ברילאנטה מנדוזה, 2011, פיליפינים/צרפת, 116 דקות)

הבמאי הפיליפיני העולה ברילאנטה מנדוזה התפרסם בזכות סרטו מ-2009 קינאטאי (עליו הוא זכה בפרס הבימוי בפסטיבל קאן) שכלל סצנות קשות של אלימות וביתור גופות. גם בסרט הזה הוא לא חוסך את שבטו מצופיו, גם אם ברמה מעט פחות קיצונית. זהו סיפורם האמיתי (או יותר נכון, מבוסס על שילוב בין כמה מקרים אמיתיים) של קבוצה של תיירים בפיליפינים שנחטפים ע"י ארגון טרור איסלאמי ומוחזקים כבני ערובה, עם איזבל הופר כבת ערובה שלא מפחדת להתעמת איתם, ועבודת מצלמה רועדת במיוחד שאמורה להחזיק גם את הצופה בסוג של עינוי.

יום רביעי 31.10

אין סרטים.

יום חמישי 01.11

סינמטק תל אביב

21:00 – כוכבים (קונרד וולף, 1959, מזרח גרמניה, 92 דקות)

הסרט הראשון במחווה שעורך הסינמטק לאחד מחשובי הבמאים של מזרח גרמניה, קונרד וולף. כמו רבים מסרטיו, גם זה מתרחש בזמן מלחמת העולם השניה ועוקב אחר חייל ורמאכט בעל נפש אמנותית שמוצב בכפר בולגרי, אליו מגיעים קבוצה של יהודים בדרכם לאושוויץ. הוא מתאהב באופן בלתי צפוי באחת האסירות ונאלץ להתעמת עם המערכת שאותה הוא משרת. לפני הסרט תהיה הקדמה של חוקר הקולנוע הגרמני לותאר ביסקי. מוקדם יותר, ב-18:30 יוקרן פרופסור ממלוק, סרט רוסי מ-1938 שוולף עשה לו רימייק מאוחר יותר, על מנתח יהודי שנרדף ע"י הנאצים אך מעיז לדבר נגדם.

יום שישי 02.11

סינמטק תל אביב

20:00 – שדות החיטה האדומים (ז'אנג יימו, 1987, סין, 92 דקות)

הבמאי הסיני ז'אנג יימו ידוע כיום בעיקר בזכות ספקטקלים של פעולה כמו גיבור ומחול הפגיונות, אך בתחילת דרכו הוא היה במאי של סרטים דרמטיים יותר, שמתרחשים בכפר, לרוב בתחילת המאה ועוסקים בנשים שנמצאות בקונפליקט עם המוסכמות של החברה הסינית. כאן, בסרטו הראשון, כל האלמנטים הללו כבר נמצאים, כולל השימוש המרהיב שלו בצבע והשחקנית הקבועה שלו גונג לי, בתפקיד אשה צעירה הנשלחת להינשא לגבר מבוגר החולה בצרעת ומתאהבת במשרתו הצעיר. לאחר שהזקן מת, היא ומאהבה חיים ביחד ומייצרים יין מחיטת הדורה האדומה שבשם הסרט, אך הכיבוש היפני הברוטלי של סין פורץ ומפר את האידיליה.

22:00 – אנטי-ויראלי (ברנדון קרוננברג, 2012, קנדה/ארה"ב, 110 דקות)

סרטו של בנו של דיוויד קרוננברג עורר תגובות קוטביות כשהוקרן בפסטיבל אייקון האחרון (בו הוא גם התארח), מה שבאופן טבעי מעורר סקרנות לגביו. כמו בסרטיו של האב, גם כאן יש שימוש מעורר אי-נחת (בלשון המעטה) בגוף ובקשר בינו ובין טכנולוגיה, ובמצבי אנומליה שלו. זהו סרט מד"ב שמתרחש בעתיד בו מעריצים מוכנים להידבק במחלות שבהם לוקים מושאי ההערצה שלהם, רק כדי להרגיש קרובים מעט יותר אליהם. מעניין שדווקא בשנים האחרונות קרוננברג האב מואשם בכך שהתברגן מאז הימים של סרטי המד"ב הפרוורטים שבהם התמחה בראשית הקריירה שלו, אז הנה בא בנו ונוטל את המושכות, בסרט פרוורטי לא פחות שגרם לרבים לצאת מהאולם באמצע הסרט בחודש שעבר. בשביל חובבים של קרוננברג המוקדם, זה סימן טוב.

יס 3

22:00 – חוף מבטחים (אקי קאוריסמקי, 2011, צרפת/פינלנד, 88 דקות)

סרטו האחרון של קאוריסמקי ממשיך את המגמה בה לב הקרח של הבמאי הפיני בעל ההומור היבש והעגום מפשיר, והופך לאופטימי ואוהב אדם יותר, גם אם בסרט הזה יש מעט תחושה של מתקתקות. זהו סיפורו של נער אפריקאי שמגיע לעיר הנמל הצרפתית לה האבר, שם הוא מוצא מחסה אצל מצחצח נעליים מבוגר שמכניס אותו לביתו. מצחצח הנעליים הזה מגולם ע"י אנדרה ווילמס, ונקרא מרסל מרקס, כשם אותה דמות ששיחק בסרטו הצרפתי הקודם של קאוריסמקי, חיי הבוהמה, מ-1992. בחינת ההבדלים בין אותו סרט ספוג ניכור ואירוניה (שמובעת גם בשמה של הדמות) לבין הסרט הזה, תגלה לכם הכל אודות השינוי שעבר קאוריסמקי מאז.

אנטי-ויראלי. מד"ב פרוורטי מבית קרוננברג

יום שבת 03.11

סינמטק תל אביב

15:00 – מחפש השמש (קונרד וולף, 1958/1972, מזרח גרמניה, 111 דקות)

זונה טובת לב, נקלעת יחד עם יתומה שהיא מאמצת למחנה עבודה להפקת אורניום במזרח גרמניה של אחרי המלחמה, שם שני גברים נאבקים על ליבה. סרטו של קונרד וולף אינו מבקר באופן מוצהר את המשטר ואפילו משמש כמעין תעמולה אנטי-פשיסטית ופרו-סוציאליסטית, אך בגלל שעסק בחימוש גרעיני, נושא שהיה טעון באותו זמן, הוא הוחרם על מנת לא לעצבן את הרוסים ויצא רק 14 שנה לאחר צילומיו.

סינמטק הרצליה

18:00 – חייו של צ'יקוזאן (קנטו שינדו, 1977, יפן, 119 דקות)

כבר כמה שנים שסינמטק הרצליה הוא בית חם לקולנוע היפני, ובאופן קבוע מארח הקרנות ומחוות של סרטים יפנים עכשוויים וקלאסיים. החודש הוא עושה מצווה חשובה ומביא את המחווה לקנטו שינדו שהתקיימה בפסטיבל חיפה האחרון, לסיבוב נוסף במרכז. טוב יעשו שאר הסינמטקים אם יקחו אותה גם לאחר מכן. שינדו, שמת השנה בגיל 100, הוא אחד מהבמאים היפנים שאני אישית הכי אוהב, ובאופן כללי אחד מהמשמעותיים ביותר שיצאו מיפן גם אם שמו אינו מוכר כמו של אוזו, קורוסאווה ומיזוגוצ'י. הסרט הזה הוא אמנם יצירה מינורית יותר בקורפוס שלו, אבל כמו רבים מסרטיו הוא עוסק בעולמו של אמן, במקרה הזה טרובדור נודד, שהסרט משלב בין סיפור חייו המומחז וקטעים המתעדים אותו בעת הופעה.

סרטי השבוע 21.10-27.10

לאחר השבוע הקודם שהיה עמוס בכל טוב, הפעם יש שבוע די חלש, כנראה באופן טבעי. וכשהסינמטק בתל אביב שותק, אלה של הרצליה וחולון מרימים את ראשם עם שני סרטים שיתנו סיבה השבוע לצאת מגבולות העיר. בירושלים ממשיכים עם מטעמים משנות השמונים ולאמיצים יש גם מועדון של קולנוע נסיוני בחלל תל אביבי מחתרתי. צפיה מהנה.

יום ראשון 21.10

סינמטק ירושלים

21:15 – בגידה (דייוויד יו ג'ונס, 1983, בריטניה, 95 דקות)

סרטו הקלאסי של הרולד פינטר (על הסרט חתום במאי הטלוויזיה דיוויד יו ג'ונס, אבל פינטר, שעיבד את המחזה שלו לתסריט, הוא היוצר האמיתי כאן) על משולש רומנטי שמסופר מהסוף להתחלה, הפך מאז כבר לנקודת התייחסות בסיסית לסוג כזה של סרטים, שנהיו נפוצים בעשור האחרון. עם ג'רמי איירונס כשעוד היה צעיר ויפה, ובן קינגסלי כשעוד השתתף בסרטים שתואמים את רמתו.

יום שני 22.10

הצימר (הגדוד העברי 5, תל אביב)

21:00 – שירין (עבאס קיארוסטמי, 2008, איראן, 90 דקות)

למי שלא מכיר, המועדון המחתרתי הצימר שמוקדש בד"כ להופעות נויז וערבים של אמנות נסיונית, הוא מזה כמה שנים בית ל-Visionary Film Club, מועדון ההקרנות של הבמאי והמרצה חן שיינברג שמוקדש לקולנוע נסיוני ולא קונבנציונלי. הפעם מוקרנת שם יצירה יחסית מתונה, של במאי שעובד לרוב בקולנוע עלילתי, אך קיארוסטמי תמיד טישטש ביצירתו את הגבול בין קולנוע נרטיבי לנסיוניות, וכאן הוא לוקח את זה צעד אחד קדימה. הסרט מורכב מקונספט שנוסה כבר בעבר (ע"י אינגמר ברגמן באוברטורה לחליל הקסם שלו, וביצירת המופת התיעודית הקצרה של הרץ פרנק 10 דקות אחרי) שבו התיעוד של מופע מוקדש לא למה שקורה על הבמה, אלא לפנים של הצופים המתבוננים בו. כאן אלו 114 שחקניות איראניות וז'ולייט בינוש אחת, הצופות בהצגה המבוססת על אגדת עם פרסית מהמאה ה-12. לפני הסרט שיינברג יתן הקדמה קצרה, ויוקרן גם סרטו הקצר של קיארוסטמי מ-2006 שטיח.

שירין. לצפות בצופים

יום שלישי 23.10

סינמטק חולון

20:30 – אנג'ל (ארנסט לוביטש, 1937,ארה"ב, 88 דקות)

בשקט בשקט מתקיימת לה מיני-רטרוספקטיבה ללוביטש בסינמטק חולון, ולמרות שהיא כוללת רק 4 סרטים, היא עדיין מבורכת (ואפשר לקוות שהיא תגיע גם לסינמטקים הנוספים). כהרגלו, הוא יוצר כאן קומדיה רומנטית שעוקצת בתחכום ובאלגנטיות את הבורגנות, דרך עיסוק בהעמדות פנים, בגידות ומשחקי מעמדות. למרות שבסרט מככבת מרלן דיטריך והתסריט הוא של סמסון רפאלסון, ששיתף פעולה עם לוביטש בכמה מסרטיו הגדולים ביותר, הסרט נכשל קופתית וביקורתית עם יציאתו, אבל זכה לאורך השנים בעניין מחודש והיום נחשב לאחד מסרטיו החשובים. לפני הסרט תהיה הרצאה של אמיר וולף.

יום רביעי 24.10

סינמטק הרצליה

21:30 – נער פוגש נערה (ליאו קאראקס, 1984, צרפת, 100 דקות)

סרט הביכורים של הבמאי שבשנות השמונים גילם את רוח הנעורים, התשוקה והרומנטיקה בצרפת ומאז קצת איבד כיוון (סרטו החדש, Holy Motors, עורר מהומה גדולה בפסטיבל קאן האחרון, עם תגובות מאוד קוטביות לכאן ולכאן). הסרט הזה, שאותו הוא ביים בגיל 24, הוא גם הראשון בטרילוגיית "אלכס" שלו, על שמה של הדמות הראשית בכל הסרטים הללו, האלטר-אגו של קאראקס אותו מגלם דני לוואן. כמו בסרטים הבאים והידועים יותר בטרילוגיה – זה אצלה בדם והנאהבים מפריז – גם כאן מדובר בסיפור אהבה לא שגרתי בין שתי דמויות אבודות ובודדות, כשכאן העובדה שמדובר בקולנוען צעיר נותנת הזדמנות לקאראקס להכניס גם שלל מחוות קולנועיות. מומלץ לכל מי שרוצה לראות איך נראה קולנוע אמנותי צעיר באמת, על חוסר האחריות והתשוקה שבו, שכל כך חסרים בשנים האחרונות בעולם הארטהאוס שמעדיף להיות מאופק וחסכוני בלי יותר מדי סיכונים או העזה סגנונית ולא תוכנית.

יום חמישי 25.10

סינמטק ירושלים

20:30 – פאסיונה ד'אמורה (אטורה סקולה, 1980, איטליה, 117 דקות)

כפי שאמרנו בשבוע שעבר, הסינמטקים החליטו להקרין כמה מיצירותיו של אטורה סקולה החודש, למרות שלא מדובר ברטרוספקטיבה של ממש. כולם, אגב, משנות השמונים ומעלה, ומייצגים את הפן הדרמטי בעבודתו, שכן סקולה הוא במקור כותב של קומדיות שהפך לבמאי שהצטיין בשילוב הדרמטי והקומי יחד עם טיפול בעברה ובמצבה הנוכחי של איטליה. בסרט הזה, שמתרחש בשלהי המאה ה-19, חייל איטלקי נשלח למוצב רחוק מאהובתו היפה, שם הוא נקשר למשוגעת כעורה אך מלאת תשוקה. משל על מקומם של היופי, הכיעור, התשוקה והמניפולציה ביחסים בין גברים לנשים ובחברה בכלל.

יום שישי 26.10

יס 1

21:30 – אלוהי הקטל (רומן פולנסקי, 2011, צרפת/גרמניה/פולין/ספרד, 80 דקות)

לאחר שחרורו ממעצר הבית הממושך בו היה נתון בעקבות משפט הפדופיליה שארה"ב עדיין עורכת נגדו, פולנסקי באופן טבעי בחר לעבד את המחזה הקאמרי של יסמינה רזה שזכה להצלחה גדולה בברודוויי, שמפרק לגורמים את הבורגנות האמריקאית. שני זוגות הורים לילדים שהתקוטטו ביניהם – ג'ון סי. ריילי וג'ודי פוסטר מול קייט וינסלט וכריסטוף וולץ – נפגשים בשביל ליישב את הסכסוך באופן תרבותי, אבל הדירה הניו-יורקית הסולידית שבה הם נפגשים הופכת לזירת התגוששות מילולית ופסיכולוגית, שבה נחשפים היחסים בין בני הזוג, הצביעות של התרבות האמריקאית, וההכחשה של החברה בכלל של היסודות האלימים שמבעבעים בה. כריסטוף וולץ ממשיך את המומנטום מממזרים חסרי כבוד וגונב את ההצגה לשאר השחקנים המוכרים יותר ממנו, ופולנסקי מראה שוב מה הוא יודע לעשות בחלל מצומצם ועם טקסט מעולה.

אלוהי הקטל. פולנסקי נכנס בבורגנות האמריקאית

יום שבת 27.10

סינמטק ירושלים

14:00 – מרגרט (קנת' לונרגן, 2011, ארה"ב, 150 דקות)

ראו יום שבת של שבוע שעבר. הסרט יוקרן שוב בסינמטק ירושלים ביום שני ה-29.10 בשעה 20:30. מומלץ.

סרטי השבוע 14.10-20.10

שבוע עמוס מצפה לנו, עם הרבה קולנוע סקנדינבי בסינמטקים, כמה מהסרטים המסקרנים של פסטיבל חיפה בתל אביב, ביוגרפיות דוקומנטריות על אנדי וורהול וג'רי לואיס ביס דוקו, ומערבון אינדי שמעולם לא הוקרן בישראל ביס 3. מי שיצפין עד חיפה יזכה לראות סרט יפני משובח מ-1971, ולמי שירד לירושלים מחכות שתי פנינים מ-1986. צפייה מהנה.

יום ראשון 14.10

יס דוקו

22:00 – אנדי וורהול: הדוקו (ריק ברנס, 2006, ארה"ב, 120 דקות)

סרט דוקומנטרי שנוצר במסגרת הרצועה American Masters של רשת PBS (שבה גם נוצר הסרט הדוקומנטרי החדש על וודי אלן), על אייקון התרבות, אמן הפופ-ארט והקולנוען האקספירמנטלי אנדי וורהול. לורי אנדרסון מקריינת והבמאי הוא ריק ברנס, אחיו של קן ברנס ודוקומנטריסט בעל שם בזכות עצמו. הסרט במקור הוא ארבע שעות, אך ערוץ יס דוקו החליט לשדר רק את החלק הראשון השבוע, ואת השני בשבוע הבא.

סינמטק תל אביב

19:00 – אבק הזמן (תיאו אנגלופולוס, 2008, יוון/צרפת/איטליה, 125 דקות)

סרטו האחרון של הבמאי היווני הגדול וחלק שני בטרילוגיה שבאמצע צילום החלק האחרון בה הוא נהרג בתאונת דרכים. בדומה לסרטו מבטו של אודיסאוס, גם כאן עומד במרכז הסרט במאי יווני העונה לשם A ומשוחק על יידי שחקן אמריקאי (אז היה זה הארווי קייטל, כאן ווילם דפו). וכמו במרבית יצירותיו, הסרט עוקב אחר מסעה של הדמות להתחקות אחרי היסטוריה פרטית שדרכה נפרשת גם ההיסטוריה של המאה העשרים, דרך שימוש בשוטים ארוכים וירטואוזיים, טישטוש בין רבדים שונים של זמן, ומיזנסצנות שבהן דמויות יוצאות ונכנסות לתוך תיאטרון ההיסטוריה שהוא הקולנוע שלו.

סינמטק ירושלים

18:00 – האחו הבוכה (תיאו אנגלופולוס, 2004, יוון/צרפת, 170 דקות)

במקביל יוקרן בירושלים הסרט הראשון בטרילוגיה, שעוקב אחרי סיפורה של משפחה של פליטים יוונים מאודסה שחוזרים ליוון לאחר המהפכה הבולשביקית, רק כדי לחוות על בשרם את מלחמת האזרחים והכיבוש הנאצי שני עשורים אחר כך. כל מה שאמרתי על סגנונו של אנגלופולוס תקף גם כאן, רק שפה רוחב היריעה גדול יותר, הן מבחינת התקופה הנפרשת בסרט הן ומבחינת האורך של הסרט עצמו.

21:30 – בוקר טוב בבילוניה (פאולו וויטוריו טאביאני, 1986, איטליה/ארה"ב/צרפת, 117 דקות)

סרטם ספוג אהבת הקולנוע והאמנות של האחים טאביאני, על צמד בוני תפאורות בראשית המאה העשרים, שמתגלגלים לסט עצום המימדים של אי סובלנות של  ד.וו. גריפית'.

אבק הזמן. תיאטרון ההיסטוריה של אנגלופולוס

יום שני 15.10

סינמטק תל אביב

18:00 – הרפתקת המלט (סטינסלב סמרדייב, 2008, בולגריה, 81 דקות)

אחד מהטרטים המסקרנים בשבוע הקולנוע הבולגרי שמתרחש כעת בסינמטקים. סרט תעודה אקספירמנטלי שמתעד ניסיון (שמזכיר ברוחו את וורנר הרצוג) להעלות גירסת מונולוג להמלט על פסגת הר בולגרי. ללכת לסרט בולגרי עלום שם זו יריה באפלה, אבל היא יכולה להשתלם.

סינמטק ירושלים

21:00 – אוסלו, 31 לאוגוסט (יואכים טרייר, 2011, נורבגיה, 96 דקות)

ראו יום חמישי.

יום שלישי 16.10

יס 3

22:00 – המשלחת של מיק (קלי רייכרדט, 2010, ארה"ב, 99 דקות)

מאחורי השם העברי המוזר נמצא Meek's Cutoff, אחד מהסרטים העצמאיים החשובים של לפני שנתיים. זהו סרטה הרביעי של קלי רייכרדט, אחת מהבמאיות החשובות שפועלות כרגע באמריקה, ושיתוף הפעולה השני שלה עם מישל וויליאמס אחרי וונדי ולוסי. למעשה, הקרנתו בלווין היא סוג של נס, כיוון שהוא לא הוצג בישראל מעולם, לא בהקרנות מסחריות או בשום פסטיבל. זהו מערבון עצמאי, מהורהר ונשי,  וכמו כל סרטיה של רייכרדט, זהו סרט מסע. השילוב בין שתי האסתטיקות המאוד אמריקאיות של המערבון וסרט המסע והטיפול הייחודי שנותנת להם רייכרדט הופכים את הסרט הזה למעניין במיוחד עבור מי שנמשך לסוג כזה של קולנוע.

יס דוקו

22:00 – ג'רי לואיס: שיטות להשתגע (גרג בארסון, 2011, ארה"ב, 115 דקות)

לא הייתי ממליץ על סרט דוקומנטרי טלוויזיוני אלמלא הנושא שלו, ולמרות שאני לא מעריץ של ג'רי לואיס, עדיין מרתק לראות את סיפור החיים של האיש שנחשב בשנות החמישים והשישים לאוטר קולנועי, זכה להצלחה מסחררת, שלט בכל פרט בסרטיו ואפילו הוערץ על ידי מבקרי הגל החדש. כיום הוא בן 85 ועדיין פעיל ומלא אנרגיה. בין המרואיינים בסרט שמספרים על השפעתו עליהם נמצאים אלק בולדווין, צ'בי צ'ייס, בילי קריסטל, קארל ריינר, אדי מרפי וג'ון לנדיס.

סינמטק ירושלים

21:00 – אבק הזמן (תיאו אנגלופולוס, 2008, יוון/צרפת/איטליה, 125 דקות)

ראו יום ראשון.

סינמטק חיפה

19:00 – משחקת באש (יאסוזו מאסומורה, 1971, יפן, 89 דקות)

למי שלא יצא לו לתפוס את הרטרוספקטיבה ליאסוזו מאסומורה כשהוקרנה בתל אביב וירושלים, בחיפה היא עדיין רצה. זהו במאי ייחודי ואקצנטרי שגם איכות הסרטים שלו לא אחידה, אבל זהו בעיני אחד המוצלחים שהוקרנו ברטרוספקטיבה. סרט התבגרות אלים על בחורה המתאהבת באיש יאקוזה צעיר שבתחילה מתנהג אליה בגסות אך עם הזמן מנסה להציל את שניהם מהעולם חסר הרחמים שאליו הם נשאבו. מאסומורה משלב בין פלאשבקים וקטעי דמיון אלימים מאוד, רק בשביל לחזור לסיפור המרכזי שמתאר את הניסיון להתחמק מאותה אלימות, מה שיוצר אפקט רגשי חזק ומרתק.

המשלחת של מיק. מערבון מסע אינדי

יום רביעי 17.10

סינמטק תל אביב

16:30 – סיפורו של צעיר עני (אטורה סקולה, 1995, איטליה/צרפת, 118 דקות)

בלי סיבה מיוחדת מוקרנים החודש כמה מסרטיו של הבמאי האיטלקי החשוב הזה, למרות שלא מדובר ברטרוספקטיבה והם לא בהכרח סרטיו המשמעותיים ביותר. זהו כנראה הזניח שבהם, דרמת מתח על זקן (בגילומו של השחקן הקומי הותיק אלברטו סורדי) שמציע לשכנו הצעיר לרצוח את אשתו. הצעיר אמנם מסרב, אבל מסתבך לאחר שהאישה נהרגת וכסף נעלם מדירתם.

יום חמישי 18.10

סינמטק תל אביב

21:30 – אוסלו, 31 לאוגוסט (יואכים טרייר, 2011, נורבגיה, 96 דקות)

במקביל לשבוע הקולנוע הבולגרי מתרחש גם שבוע הקולנוע הנורבגי, שנושא בחובו סרטים יותר מעניינים, ממדינה שנמצאת בסוג של פריחה קולנועית בשנים האחרונות.  למשל, כבר באותו היום ב19:00, יוקרן תדליק אותי לעזאזל, דרמת התבגרות שזכתה לכמה תגובות חיוביות כשהוקרנה בחודש שעבר בפסטיבל חיפה. אך המנה העיקרית היא הסרט הזה (שגם הוצג בחיפה), השני של הבמאי העולה יואכים טרייר, שהוצג בפסטיבל קאן האחרון במסגרת מבט מסוים. הסרט מציג יום אחד בחייו של צעיר הנגמל מסמים וחוזר לעיר הבירה שם הוא מתעמת עם תחושת ההחמצה שמלווה את חייו, בסגנון שמדגיש את עולמו הפנימי המסוכסך והכאוטי.

יום שישי 19.10

 סינמטק תל אביב

16:30 – אבאלון (אקסל פטרסן, 2011, שבדיה, 79 דקות)

בנוסף לשבוע הקולנוע הנורבגי, מתארח השבוע גם במאי שבדי בסינמטק, והוא אקסל פטרסן שעל סרטו אבאלון אמנם לא שמעתי, אבל העלילה שמתארת איש חיי לילה שהוא עבריין לשעבר ובעל נוסטלגיה לאייטיז נשמעת מסקרנת. הסרט זכה בפרס פיפרסקי בפסטיבל טורונטו ובתום ההקרנה הבמאי ישאר לשיחה (שניתן לקוות שלא תהיה מביכה יותר מדי כנהוג בסינמטק) עם הקהל.

22:00 – ברברה (כריסטיאן פצולד, 2012, גרמניה, 108 דקות)

עוד סרט שמגיע לתל אביב במהרה מפסטיבל חיפה הוא אחד הסרטים הגרמניים המוערכים של השנים האחרונות, שזכה בפרס דב הכסף בפסטיבל ברלין האחרון. כמו סרט גרמני ידוע שם אחר מהשנים האחרונות, גם זה מתרחש בשנות השמונים במזרח גרמניה. הדמות שנותנת לסרט את שמו היא רופאת ילדים המועברת לכפר בשל ניסיונה לצאת מהארץ, ובזמן שהיא מסתגרת בעולמה ומתכננת את בריחתה יחד עם מאהבה, נוצר קשר בינה ובין הבוס שלה ועולמה מתערער עוד יותר.

סינמטק ירושלים

21:30 – כמו מישהו מאוהב (עבאס קיארוסטמי, 2012, צרפת/יפן, 109 דקות)

טרום בכורה לסרטו החדש של גדול במאי איראן עבאס קיארוסטמי, שממשיך לעבוד מחוץ למולדתו לאחר סרטו הקודם שצולם בצרפת. הסרט הנוכחי מתרחש ביפן, ומציג את הקשר שנרקם בין גיישה צעירה ופרופסור זקן ועדין נפש אליו היא נשלחת.

22:00 – קאראווג'ו (דרק ג'רמן, 1986, בריטניה, 90 דקות)

סרטו של דרק ג'רמן על ענק הציור האיטלקי, שמנסה לשלב בין אסתטיקות מודרניות, ניאו-ריאליסטיות ורנסנסיות בשביל ליצור ביוגרפיה תקופתית בלתי שגרתית ומרהיבת עין. בין השחקנים ניתן למצוא את שון בין, רובי קולטריין ואפילו את טילדה סווינטון בראשית דרכה בתפקיד קטן.

קאראווג'ו. ביוגרפיה בלתי שגרתית ומרהיבת עין

יום שבת 20.10

סינמטק תל אביב

18:45 – דב"א – סיפורו של גיבור מקומי (לוי זיני, 2012, ישראל, 75 דקות)

הקרנת בכורה תל אביבית לסרט התעודה המסקרן על דן בן אמוץ, שהתחרה בפסטיבל ירושלים האחרון. בן אמוץ הוא דמות קלאסית לביוגרפיה תיעודית – פרובוקטיבית, מלאת סתירות, מיתית ומוחצנת. רשימת המרואיינים המכובדת שכוללת בין היתר את אורי אבנרי, חוה אלברשטיין, עמוס עוז ואמנון דנקנר מעוררת תקווה שהסרט יצליח למצות חלק מהפוטנציאל האדיר שדמות כזאת נותנת לסרט דוקומנטרי.

21:00 – מרגרט (קנת' לונרגן, 2011, ארה"ב, 150 דקות)

אולי הסרט המסקרן ביותר שהוקרן בפסטיבל חיפה האחרון, מוקרן בהקרנה חד פעמית בתל אביב באדיבותו. סרטו הכמעט מקולל של קנת' לונרגן, הבמאי עטור השבחים של מישהו לסמוך עליו (שיוקרן השבוע ביום שלישי ב-21:30 בערוץ יס 1). לקחו לו 11 שנים עד שיצא סרטו הבא, שצילומיו הסתיימו כבר ב2005, עמד במרכז מאבק משפטי עם האולפנים, קוצץ (וזה מעט מאכזב שהגירסה שתוקרן היא לא זו של השלוש שעות שקיימת כבר בדי.וי.די) ולא זכה להפצה מסחרית רחבה בארה"ב. אנה פאקווין מככבת כצעירה שעדה לתאונת דרכים שמשנה את חייה וחיי הסובבים אותה. לפני הסרט תהיה הרצאת מבוא של ירון שמיר, ולמנויים שמתכננים להגיע אחריה כדאי לאסוף את הכרטיסים לפני תשע, כיוון שהסינמטק מציע אותם למכירה ברגע ששעת ההקרנה עברה, כפי שלמדתי לצערי על בשרי.