סרטי השבוע 30.06-06-07

השבוע יש קצת זמן לנוח בין הפסטיבל לסרטי סטודנטים שנגמר בשבוע שעבר ופסטיבל ירושלים שמתחיל בסוף השבוע הזה (המלצות עליו יתפרסמו בימים הקרובים), עם שבוע קצת פחות עמוס בסרטים מבשבועות הקודמים. אך עדיין, כל יום יש לפחות משהו אחד לראות בסינמטק, בין אם זה הקרנה נוספת למעבר לגבעות הנפלא, טרום בכורה לסרט מלחמה רוסי פיוטי, שני סרטי מתח ואימה שונים מאוד אחד מהשני, שני סרטים חשובים של מנחם גולן (לא לגחך בבקשה), או פתיחת הרטרוספקטיבה של האחים טאוויאני. צפיה מהנה.

יום ראשון 30.06

סינמטק תל אביב

20:30 – מעבר לגבעות (כריסטיאן מונג'יו, 2012, רומניה, 150 דקות)

ראו שישי שעבר.

21:00 – אומברטו ד. (ויטוריו דה-סיקה, 1952, איטליה, 89 דקות)

ראו שבת שעברה.

מעבר לגבעות. הזדמנות נוספת לראות סרט גדול

יום שני 01.07

סינמטק תל אביב

20:30 – אלדורדו (מנחם גולן, 1963, ישראל, 90 דקות)

מנחם גולן, הבמאי הפורה ביותר בתולדות ישראל, חוגג 50 שנות יצירה במלאות יובל לסרט הזה, שהיה הראשון שלו. שנה לאחר מכן הוא יפיק לאפרים קישון את סלאח שבתי, שהפופולריות העצומה שלה הוא זכה (מיליון צופים) תניח את היסודות לקולנוע המסחרי, הבידורי והלא מגוייס שהיה עוף נדיר בישראל של אותן שנים. כאן הוא משתמש בשניים משחקני הסרט ההוא – חיים טופול וגילה אלמגור (וגם בשייקה אופיר, שזכור בשל סרט אחר של קישון), בשביל ליצור סרט פשע יפואי ששמו נלקח משם מועדון הלילה שמהווה את לב ההתרחשויות האפלות שבסרט. הזדמנות לראות סרט ז'אנר ישראלי ממש באחד מרגעי לידתו של התחום בארץ.

יום שלישי 02.07

סינמטק תל אביב

11:00 – חשמלית ושמה תשוקה (איליה קאזאן, 1951, ארה"ב, 122 דקות)

ראו יום רביעי.

יום רביעי 03.07

סינמטק תל אביב

19:00 – חשמלית ושמה תשוקה (איליה קאזאן, 1951, ארה"ב, 122 דקות)

העיבוד של איליה קאזאן למחזה הקלאסי של טנסי וויליאמס הוא בעל ערך היסטורי יותר מאמנותי, ולמרות שכמו המחזה עצמו הוא התיישן ונראה היום היסטרי ומלודרמטי כמו הגיבורה שלו, זוהי עדיין הזדמנות לראות סגנון משחק חדש נולד בהוליווד. קאזאן היה ממקימי הסטודיו למשחק שנים ספורות קודם לכן, שם לימדו את "השיטה", שבהשפעת סטניסלבסקי ובפיתוחו של לי שטרסברג (יחד עם קאזאן ואחרים) שמו דגש על הפן האישי שהשחקן מביא לגילום הדמות שלו ולהתמסרות וההזדהות הטוטאליות שלו איתה. מרלון ברנדו בתפקידו פורץ הדרך כסטנלי קוואלסקי הפך לאייקון של משחק בסגנון הזה, וויויאן לי (שזכורה היום בעיקר בשל תפקיד דומה בחלף עם הרוח) כבלאנש דובואה מגלמת את המעבר שגם שחקניות ותיקות יותר עשו מסגנון המשחק הקלאסי לזה החדש.

יום חמישי 04.07

סינמטק תל אביב

22:00 – הערפל (ג'ון קרפנטר, 1980, ארה"ב, 91 דקות)

במאי האימה המוצלח ג'ון קרפנטר רכב על ההצלחה האדירה של ליל המסכות, ושנתיים לאחר מכן יצר את הסרט הזה, שגם בו מככבת ג'יימי לי קרטיס הצעירה, יחד עם אמה ג'נט לי (הידועה בשל סרט אימה אחר, פסיכו). הן מגלמות שתיים מהתושבות של עיירת חוף שנבנתה על חורבות מושבת מצורעים, המותקפת ע"י ערפל מסתורי שממנו מגיחות רוחותיהם הרצחניות של המצורעים שמצאו בה את מותם. כמו בסרטו הידוע מ-1976 תחנה במצור, גם כאן זהו פורטרט של אנשים רגילים הנתונים במצור מפני כוח מאיים, כשהאימה נובעת מהאווירה שהאיום יוצר ולא מרציחות מבהילות נוסח סרטו הקודם. ההקרנה היא במסגרת הקרנות סרטי מד"ב ואימה של פסטיבל אוטופיה, ותלווה בהרצאה לפני הסרט מפי איציק רוזן.

יום שישי 05.07

סינמטק תל אביב

19:30 – בנות השטן (אנרי-ז'ורז' קלוזו, 1955, צרפת, 114 דקות)

אחד מסרטיו הנודעים והטובים ביותר של מי שנחשב לתשובה הצרפתית לאלפרד היצ'קוק, שנים לפני שקלוד שברול תפס את אותה משבצת. סרטו של קלוזו, שאין להתבלבל בינו לבין הרימייק האיום שנושא את אותו שם עם שרון סטון ואיזבלה רוסליני, מבוסס על ספר מאת אותו צמד סופרים (פייר בולו ותומס נארסז'ק) שעל-פי ספר אחר שלהם היצ'קוק יעשה את ורטיגו שלוש שנים מאוחר יותר. ורה קלוזו (אשתו של הבמאי) וסימון סיניורה הגדולה מגלמות שתי נשים שמאומללות ע"י אותו גבר, האחת היא אשתו והשניה פילגשו. הן מחליטות לרצוח אותו ולהשליך את הגופה לבריכת בית הספר, אך מגלות בבוקר שלמחרת שהיא נעלמה. מכאן ואילך העלילה הולכת ומסתבכת, עד לטוויסט שבסופו שהוא כה גדול, שבסיום ישנה כתובית המבקשת מהצופים לא להרוס לחבריהם את ההנאה ולהימנע מלגלות להם אותו.

בנות השטן. היצ'קוק נוסח צרפת

יום שבת 06.07

סינמטק תל אביב

11:00 – קיץ אצל סבא (הו הסיאו-הסיאן, 1984, טייוואן, 98 דקות)

מסרטיו המוקדמים של אחד מגדולי במאי טייוואן (יש היגידו הגדול ביותר), הו הסיאו-הסיאן. התמה האסיאתית הנפוצה של ילד המבלה תקופה אצל סבו או סבתו בכפר המרוחק מוגשת גם כאן, אך בצורה בלתי סנטימנטלית וכזאת שחושפת את הפרטים הקטנים של עולם הילדות והגילוי של עולם המבוגרים. הסרט היה הראשון בטרילוגית סרטי התבגרות של הבמאי, שכוללת גם את סרטיו הידועים יותר עת לחיות ועת למות ו-Dust in the Wind. את אחד מהתפקידים מגלם הבמאי המנוח אדוארד יאנג (אחד ושתיים), שהוא הטוען השני לכתר של גדול במאי טייוואן.

13:30 – חייו של ווילד (בריאן גילברט, 1997, בריטניה, 115 דקות)

דרמה ביוגרפית שבה סטיבן פריי משחק את אוסקר ווילד, האם צריך להוסיף משהו?

16:00 – חשמלית ושמה תשוקה (איליה קאזאן, 1951, ארה"ב, 122 דקות)

ראו יום רביעי.

18:30 – אלונסנפן (פאולו וויטוריו טאוויאני, 1974, איטליה, 110 דקות)

לרגל עליית סרטם החדש קיסר חייב למות בהקרנות סדירות בסינמטק, תיערך מחווה מקיפה לסרטיהם של צמד האחים שהיו בין הקולות החשובים ביותר של הקולנוע האיטלקי בשנות השבעים והשמונים. הרטרוספקטיבה נפתחת עם הסרט המוקדם ביותר שיוקרן בה, והוא מתרחש בתחילת המאה ה-19 באיטליה, ובו מרצ'לו מסטרויאני מגלם מורד שמשתחרר מהכלא ומחוזר על-ידי השלטונות וחבריו המורדים גם יחד, אך אינו נלהב לשתף עם אף אחד מהם פעולה. אין מתאים ממסטרויאני בשביל לגלם את דמות האריסטוקרט המפוכח וחסר התשוקה לחיים, והאחים טאוויאני משתמשים בדמותו כדי לשאול שאלות על טיבה של המחויבות הפוליטית. את המוסיקה כתב אניו מוריקונה.

19:00 – קזבלן (מנחם גולן, 1973, ישראל, 122 דקות)

השבוע חוגגים לא רק 50 לסרטו הראשון של מנחם גולן, אלא גם 40 לאחד מסרטיו המצליחים והזכורים ביותר. בעיני זהו אחד מסרטיו הטובים ביותר, ואם היום גולן זכור בעיקר כבמאי אקספלויטיישן מסחרי על גבול הנלעג, כדאי לזכור שבזמנו הוא היה איש מקצוע מיומן ומהנה למדי. הוא לוקח את המחזמר של יגאל מוסינזון על מלך השכונה המרוקאי שמתאהב באשכנזיה, והופך אותו לספקטקל קולנועי שבו רחובות יפו הופכות לשדה קרב של ריקודים ושירה, בעזרת הצילום מלא החיים של דוד גורפינקל והמוזיקה הנפלאה שכתב דובי זלצר, שהיא למעשה סוד כוחו של הסרט.

21:00 – בערפל (סרגיי לוזניצה, 2012, רוסיה, 127 דקות)

אמנם הסרט הזה הופיע בפסטיבל ירושלים כבר לפני שנה, אך כעת הוא עולה להקרנות בקולנוע אורלנדו, וטוב מאוחר מאשר אף פעם. לרגל עלייתו הוא מוקרן בסינמטק במסגרת "סרטים באפלה" של ירון שמיר, בה הוא נותן הרצאה של חצי שעה או יותר על הסרט והבמאי הנידונים. זהו סרטו העלילתי הראשון של הדוקומנטריסט הפיוטי סרגיי לוזניצה (שעל סרטיו התיעודיים כתבתי בשבוע שעבר). זהו סרט מלחמה פיוטי (במיטב המסורת של הקולנוע הרוסי) שבו פועל רכבת שנחשד בבגידה נתפס ע"י שני פרטיזנים ומובל ליערות, שם השלושה נאלצים להתמודד עם המצב אליו הגיעו. כמו בסרטיו התיעודיים, גם כאן מדובר באחד מהשרידים האחרונים למסורת הפיוטית של הקולנוע הרוסי, ועדות חיה ומבורכת לכך שגם היום עוד נותר משהו ממנה.

בערפל. סרט מלחמה פיוטי בן ימינו

Advertisements

כתיבת תגובה

הזינו את פרטיכם בטופס, או לחצו על אחד מהאייקונים כדי להשתמש בחשבון קיים:

הלוגו של WordPress.com

אתה מגיב באמצעות חשבון WordPress.com שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

תמונת Twitter

אתה מגיב באמצעות חשבון Twitter שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

תמונת Facebook

אתה מגיב באמצעות חשבון Facebook שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

תמונת גוגל פלוס

אתה מגיב באמצעות חשבון Google+ שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

מתחבר ל-%s

%d בלוגרים אהבו את זה: