סרטי השבוע 26.05-01.06

השבוע מחוסר זמן התמקדתי רק בסרטים של סינמטק תל אביב, ועם שאר הסינמטקים הסליחה, אך עדיין מדובר בשבוע עמוס שבו כמעט בכל יום יש לפחות שתי הקרנות מעניינות. בין היתר תוכלו למצוא מחווה לבמאי האמריקני הנשכח ג'ק גרפיין שגם יבקר בסינמטק, שתי הקרנות של המסגרות שמוקדשות לקולנוע אוונגרדי ולסרטי רוק, עוד סרטים מוקדמים משנות התשעים של במאים חשובים כחלק ממחווה לפסטיבל ירושלים, שתי קלאסיקות רוסיות בשידור חוזר, וכמה סרטים תיעודיים משמעותיים מהעבר ומהעת האחרונה. צפיה מהנה.

יום ראשון 26.05

סינמטק תל אביב

21:00 – הכרך האכזרי (ג'ק גרפיין, 1961, ארה"ב, 112 דקות)

השבוע נערכת בסינמטקים מחווה לבמאי האמריקני הלא ידוע ג'ק גרפיין, במסגרתה יוקרנו שלושה סרטים שנראים מסקרנים למדי והוא עצמו יהיה נוכח בהקרנות (ואני מניח שגם ידבר קצת, למרות שזה לא מצויין בבירור). גרפיין ביים רק שני סרטים (זהו סרטו השני והאחרון, הראשון יוקרן מחר) ועבד בעיקר בתיאטרון. בשנות החמישים הוא למד בסטודיו למשחק המפורסם של לי שטרסברג בו רוב שחקני "השיטה" ההוליוודיים המפורסמים של חמישים השנים הבאות למדו (מרלון ברנדו, ג'יימס דין, דסטין הופמן, רוברט דה נירו, אל פצ'ינו, ועשרות אחרים). ניתן להניח שכתוצאה מכך, הדגש בסרטיו הוא על איכות המשחק הטוטאלי של שחקניו והוא אחד ממעלות סרטיו. בסרט הזה אשתו דאז קרול בייקר (שהתפרסמה בתפקיד הראשי בבייבי דול של איליה קאזאן, ממבשרי "השיטה" בהוליווד וממקימי הסטודיו למשחק) מככבת כקורבן אונס שלאחר ניסיון התאבדות כושל משוכנת בביתו של גבר שהתאהב בה ולא נותן לה לצאת. גרפיין יצר את הסרט מחוץ לשיטת האולפנים בניו יורק של תחילת שנות השישים שהיתה מולדתו של הקולנוע העצמאי האמריקני שהחל לפרוח באותה תקופה, וזה כבר נותן לו תו איכות שמעורר סקרנות לצפיה. את המוזיקה הלחין המודרניסט האמריקאי הידוע אהרון קופלנד.

22:15 – ברוכים הבאים לבית הבובות (טוד סולונדז, 1996, ארה"ב, 87 דקות)

ומי שקולנוע עצמאי אמריקאי של שנות השישים קצת כבד לו מדי, מוזמן לראות את אחת היצירות המוצלחות של הקולנוע העצמאי האמריקאי של שנות התשעים, שמצליחה לעמוד גם בצפיות חוזרות. סרטו השני של סולונדז (הוא לא הראשון כמו שרבים סוברים, אלא הראשון שלו שזכה לאיזושהי הכרה) מכיל את כל סימני ההיכר של הקולנוע שלו בצורתם המזוקקת ביותר – ההומור המקאברי והמיזנתרופי, העיסוק בצד האפל של הבורגנות האמריקאית וחיי המשפחה (היהודית) בפרברים, והשילוב בין דמויות פתטיות והטורפים האכזרים שמנצלים אותן. כאן הוא שותל את האלמנטים הללו בסיפורה של ילדה בת 11 דחויה במיוחד (בגילומה המבריק של הת'ר מטראצו) שסובלת מהצקות בבית ספר ומחיי משפחה לא מתפקדים. אך דווקא הבריון שמציק לה רוקם איתה קשר שהופך לאנושי יותר ככל שהסרט מתקדם, גם אם הוא לא נהיה פחות אכזרי, ונותן לסרט את הפאנץ' הרגשי שלו והופך אותו, בצורה מעוותת כלשהי, לסרטו האנושי ביותר של סולונדז. בסרטיו הבאים הוא יהפוך לאפל יותר ובמידה מסוימת ככל שתמשיך הקריירה שלו, למוצלח פחות.

יום שני 27.05

19:00 – האיש המוזר (ג'ק גרפיין, 1957, ארה"ב, 100 דקות)

הסרט המעניין ביותר במחווה לג'ק גרפיין הוא סרטו הראשון, שהיה גם סרטו הראשון של השחקן הנפלא בן גזארה, שנפטר לא מזמן, וזכור בעיקר בשל שיתופי הפעולה המופלאים שלו עם ג'ון קסאווטס. גזארה למד גם הוא בסטודיו למשחק ושם הוא וגרפיין הכירו. הוא מגלם בסרט תפקיד שגילם קודם לכן בברודוויי במחזה שעליו מבוסס הסרט, של סמל סאדו-מזוכיסטי באקדמיה צבאית שמצליח לתמרן את המערכת עד שהוא מסתבך כשהוא גורם לסילוקו של בנו של אחד ממפקדיו. בסרט גם מופיע ג'ורג' פפארד בתפקידו הקולנועי הראשון, ארבע שנים לפני שכיכב בתפקידו הזכור ביותר בארוחת בוקר בטיפאני'ז ולאחר מכן די נשכח.

21:00 – הארצות המובטחות (סוזן סונטאג, 1974, ארה"ב, 87 דקות)

סוזן סונטאג ידועה בעיקר כאחת מהכותבות החשובות והמשפיעות על תרבות ובמיוחד ספרות של שנות השישים והשבעים (היא כתבה בין היתר מאמרים חשובים על קאמפ, פאשיזם ובעיית הפרשנות בחקר הספרות), אך היא גם היתה יוצרת קולנוע, ולמרות שזהו אינו אחד מסרטיה החשובים ביותר (לתואר הזה זוכה דואט לקניבלים הפרובוקטיבי מ1969), הוא המסקרן ביותר עבורנו, כיוון שצולם בישראל. בסרטה הדוקומנטרי היחיד, בוחנת סונטאג את ישראל שלאחר מלחמת יום כיפור כארץ פצועה, מבולבלת ושסועה, ומשלב מבט פואטי ואישי על הארץ יחד עם ראיונות עם אנשי מפתח בתרבות של התקופה כדוגמת יורם קניוק ויובל נאמן. הסרט, שלא במפתיע, הוחרם בישראל בזמן אמת. ההקרנה היא כחלק מאירוע להשקת גיליון חדש של תקריב, כתב עת אינטרנטי מצוין על קולנוע דוקומנטרי, ולפני הסרט ידברו החוקר אוהד לנדסמן ואיקה וקהלטי, עורך תוכן בטלוויזיה הפינית.

האיש המוזר. בן גזארה בתפקיד ראשון

יום שלישי 28.05

סינמטק תל אביב

18:00 – הגברת עם הכלבלב (יוסף חייפיץ, 1959, ברה"מ, 89 דקות)

הסרט הזה כבר הוקרן בסינמטק לפני חצי שנה, אבל גם אז זה היה בשעה לא נוחה, ולא שהפעם המצב הרבה יותר טוב, אבל עדיין נראה ששווה להשקיע בשביל להגיע אליו. הנה מה שכתבתי עליו אז:

"שווה להתאמץ בשביל העיבוד הזה לסיפור הקלאסי של צ'כוב, על רומן חשאי בין גבר ואישה הנמצאים בנישואין בלתי מאושרים, אך כבולים ע"י המוסכמות של החברה הבורגנית לא לממש את אהבתם עד הסוף. השילוב בין רומנטיקה רוסית וניואנסים צ'כוביים גרם לסרט לזכות לתשומת לב רבה כשיצא כולל מועמדות לפרס דקל הזהב בקאן".

20:00 –  מסע חזרה (בראיין מק'קנה, 1987, ארה"ב, 57 דקות)

הסרט האחרון במחווה לג'ק גרפיין הוא סרט דוקומנטרי שאותו הוא לא ביים, אלא עומד במרכזו. גרפיין, טרם ציינתי, הוא יהודי ניצול שואה שנולד בצ'כוסלובקיה, בגיל 13 נשלח לאושוויץ, כל משפחתו נספתה והוא שרד 11 מחנות ריכוז לפני שהיגר לארה"ב בתום המלחמה. בסרט הזה הוא חוזר לעיירת נעוריו בצ'כוסלובקיה ולאושוויץ, ומספר את זכרונותיו מהתקופה ההיא. זה תמיד מעניין לראות עדויות של ניצולי שואה שהיו גם אמנים וקולנוענים בפרט, וזו אחת הסיבות לתפוס את ההזדמנות לצפות בסרט הלא מוכר הזה.

22:00 – כלבי אשמורת (קוונטין טרנטינו, 1992, ארה"ב, 100 דקות)

הסיבה שאנו רואים כה הרבה סרטי ביכורים משנות התשעים החודש בסינמטק היא כחלק ממחווה לפסטיבל ירושלים, שבו יוקרנו כמה מהסרטים המוקדמים של הבמאים שפסטיבל ירושלים היה הראשון להציג את עבודתם בישראל. כך למשל ציינתי בשבוע שעבר בהקרנה של אל מריאצ'י, שסרטו של רוברט רודריגז חולק מאפיינים רבים עם סרט הבכורה של שותפו טרנטינו, ועכשיו מוקרן הסרט הנ"ל. נדמה לי שאין ממש טעם להציג את הסרט הזה, כי אם אתם קוראים בלוג על קולנוע, סביר להניח שכבר ראיתם אותו, ויותר מפעם אחת. אבל עדיין אציין שגם מי שסולד כיום מטרנטינו ראוי שיתן צ'אנס לסרט הזה, שיותר מסרט פשע אלים ומסוגנן (והוא בהחלט כזה) הוא גם מופת של כתיבה ומשחק וירטואוזיים, שבו לכל דמות בעלילה שעוסקת בחבורה של פושעים שמבצעת שוד שהשתבש, יש את האפיון הספציפי וההיגיון שלה, ומשחקי הכוחות המרתקים ביניהם, גם לפעמים רק כדו-קרב מילולי, מזכירים כמה טרנטינו היה תסריטאי מוכשר וחד עין בהתבוננות שלו על הנפש האנושית לפני שהתחיל להשתעשע בצורה מוגזמת בסרטיו מהעשור וחצי האחרונים. עם הארווי קייטל, טים רות', סטיב בושמי, מייקל מדסן וכריס פן בהופעות בלתי נשכחות.

יום רביעי 29.05

21:00 – מי מפחד מוירג'יניה וולף (8 סרטים קצרים של מארי מנקן ווילארד מאס, 1945-1964, ארה"ב, 55 דקות)

לא, זהו לא סרטו של מייק ניקולס עם ריצ'רד ברטון ואליזבת' טיילור, אלא ערב נוסף בסידרת OFF 3 הנהדרת שבה מציג חוקר הקולנוע והבמאי חן שיינברג את עבודותיהם של כמה מחשובי יוצרי הקולנוע האקספירמנטלי של ארה"ב. בערב הזה מוצגים 8 סרטים קצרים של הזוג מארי מנקן ווילארד מאס, ושמו נובע מהעובדה שמחזהו של אדוארד אלבי (שעל-פיו נוצר סרטו של ניקולס) קיבל את השראתו מחייהם של שני הבמאים, שכנראה היו קנטרניים וארסיים כמו הזוג שברטון וטיילור מגלמים (והיו בחייהם המשותפים). מדובר ביצירות מתור הזהב של הקולנוע האוונגרדי האמריקאי, שבו פעלו גם חבריהם סטן ברקהג', ג'ונאס מקאס, קנת' אנגר ואחרים, מה שהופך אותם לצפיית חובה עבור כל מי שמתעניין בקולנוע נסיוני.

יום חמישי 30.05

19:00 – דואר לילה + איזה מסכנים אנחנו (בזיל רייט והארי וואט, 1936, בריטניה, 24 דקות + בן לואיס, 2012, בריטניה, 60 דקות)

כחלק מאירועי קופרו 15 שבמסגרתו גם מוקרן סרטה של סוזן סונטאג ביום שני, מוקדש הערב הזה לקולנוע בריטי. הוא משלב בין העבר להווה בצורה מעניינת – אחת היצירות המוקדמות והחשובות ביותר של הקולנוע התיעודי הבריטי, וסרט תיעודי מהשנה שעברה. הראשון הוא קלאסיקה של המפיק ג'ון גרירסון, שפחות או יותר המציא את תעשיית הקולנוע הדוקומנטרי הבריטית בשנות ה30, ואפילו המציא את המילה "דוקומנטרי" בביקורת שלו על סרט של רוברט פלהארטי. את הסרט ביימו הארי וואט ובזיל רייט, יוצר דוקומנטרי חשוב בזכות עצמו (שירה של ציילון), והוא מציג בצורה פיוטית וקולנועית את עובדי שירות הדואר המלכותי של בריטניה. את המוזיקה לסרט חיבר בנג'מין בריטן ואת הקריינות כתב המשורר וו.ה. אודן. הסרט השני נקרא בשמו המלא "איזה מסכנים אנחנו: הנפשה של תולדות העוני" וכשמו כן הוא, סרט שמציג באנימציה את התפתחות העוני מתקופת האבן ועד לימינו, בשביל לבחון האם הוא תופעה טבעית ובלתי נמנעת או שאולי אין זה בהכרח הדבר. בתום ההקרנה תהיה שיחה עם הבמאי בן לואיס.

21:00 – טומי (קן ראסל, 1975, בריטניה, 110 דקות)

הסרט הזה מוקרן כחלק ממסגרת מצוינת נוספת שרצה בסינמטק בחודשים האחרונים והיא "תפסיקו להיות הגיוניים", שמוקדשת לסרטי רוק, אותה אוצרים דנה קסלר וישיב כהן (מהמועדון לתולדות המוזיקה) שגם מדברים קצת לפני הסרטים. ואכן קשה לחשוב על סרט שיותר מתאים למסגרת כזאת מסרטו הבומבסטי, המופרע והעמוס אנרגיות של קן ראסל המנוח, במאי שהתמחה בסרטים על מלחינים (מליזט ועד למאהלר וצ'ייקובסקי) ובבדיקה של גבולות הטעם הטוב. ראסל מציג את אופרת הרוק של להקת המי ובכיכובו של סולנה רוג'ר דאלטרי בשיא הקאמפיות והצבעוניות שהוא יכול, והתוצאה היא סרט פולחן שאמנם לא תמיד ממצה את הפוטנציאל שיש בו, אך הוא תמיד בעל דמיון ותעוזה.

טומי. אופרת רוק שחוצה את גבול הטעם הטוב

יום שישי 31.05

19:30 – העלייה לשמיים (לריסה שפיטקו, 1977, ברה"מ, 108 דקות)

גם הסרט הזה הוקרן לא מזמן בסינמטק, אבל כנראה כשאוצר התכניה פיני שץ אוהב סרט, הוא מקדם אותו עד הסוף. ואכן, יש סיבה ללכת לסרט מלא ההשראה והיחסית נשכח הזה של לריסה שפיטקו, מגדולות במאיות ברית המועצות, שהיתה נשואה לבמאי אלם קלימוב (צא וראה), ונהרגה שנתיים לאחר השלמת הסרט. זהו סרט מלחמה רב עוצמה שממשיך מסורת מפוארת של סרטי מלחמה רוסים פיוטיים – בלדה לחייל, העגורים עפים, נעורי איבן ורבים אחרים. הסרט עוסק בשני פרטיזנים רוסים שנופלים בשבי הגרמני ונחקרים בעינויים, כשהאחד מייצג את הצד השורד בכל מחיר והשני את זה שמוכן למות עבור ערכיו ועובר מסע ייסורים שמוקבל ויזואלית לזה של ישו. מי שאוהב קולנוע רוסי כבד (במובן הטוב של המילה), פילוסופי ואסתטי יודע למה לצפות.

יום שבת 01.06

11:00רחוב הסטר (ג'ואן מיקלין סילבר, 1975, ארה"ב, 100 דקות)

אפילו בשנות השבעים, לא היו יותר מדי במאיות נשים בארצות הברית, לכן מעניין לראות את סרטה הראשון של ג'ואן מיקלין סילבר, שעדיין זכור היום, בניגוד למרבית סרטיה האחרים, שדי נשכחו. אולי זה תודות לעובדה שהוא עוסק (גם בצורה די חלוצית באמריקה של שנות השבעים) בעולמם של מהגרים יהודים בארה"ב, דרך קורותיו של מהגר יהודי שמגיע לניו יורק ושם מאחוריו את התרבות שאותה זנח, מה שמפתיע את אשתו ובנו שמגלים שלאחר שלא ראו אותו שלוש שנים הם בקושי יכולים לזהות אותו. כנראה מדובר באחד הסרטים הראשונים שהופקו באמריקה מאז זמר הג'אז בהם ניתן לשמוע יידיש, והשיחזור של התרבות היהודית בניו יורק של סוף המאה ה-19 הוא אחד ממוקדי המשיכה העיקריים שלו.

15:00 – התנגשות הטיטאנים (דסמונד דייוויס, ארה"ב/בריטניה, 1981, 118 דקות)

ההתעניינות בסרט הזה כנראה צמחה שוב לאחרונה לאחר שיצא רימייק די כושל שלו ב-2010. ההקרנה היא לזכרו על מעצב האפקטים האגדי ריי האריהאוזן שנפטר החודש ועבודתו בסרט הזה היא אחת מהזכורות ביותר שלו. הסרט עושה די מישמש מסיפורי המיתולוגיה היוונית ומשתמש במיתוס של פרסאוס, ראשון הגיבורים במיתולוגיה שהרג את המדוזה גורגונה והציל את אנדרומדה מידיו של אל הים פוסידון, בשביל לתת דרור לאפקטים הוירטואוזים של האריהאוזן ולהצגת גלריה של שחקנים שייקספירים בתפקיד אלים כדוגמת לורנס אוליבייה כזאוס, קלייר בלום כהרה, מגי סמית' כתטיס, וכתוספת – נערת בונד אורסולה אנדרס בתפקיד אפרודיטה.

15:30 + 21:00 – מעשה בהרג (ג'ושוע אופנהיימר, 2012, בריטניה, 115 דקות)

הזדמנות נוספת לצפות באחד מהסרטים הבולטים ביותר שהוקרנו בפסטיבל דוקאביב האחרון. בסרט המקורי ועוכר השלווה הזה, קבוצה של פושעי מלחמה אינדונזיים מתבקשים לשחק מחדש את העינויים שהם העבירו את קורבנותיהם לפני 50 שנה. הם לא מביעים חרטה אלא גאווה, והבמאי אופנהיימר יוצר יחד איתם את התסריט בהתאם לז'אנרים האהובים עליהם. הפעם האחרונה שהקולנוע התיעודי הביט בצורה כה ישירה בפניה של הבנאליות של הרוע היתה בסרטו של ברבט שרודר על אידי אמין, ונראה שגם הפעם מדובר בחוויה לא פחות מטלטלת שעוזרת להבין את האנושיות של מי שאנו מגדירים כמפלצות. הסרט יוקרן בשלוש וחצי ובתשע הוא יוקרן כחלק ממסגרת סרטים באפילה של ירון שמיר, שיתן הרצאה קצרה לפני הסרט, שיוקרן גם יום לאחר מכן בתשע וחצי.

20:30 – הטוב, הרע והמכוער (סרג'יו ליאונה, 1966, איטליה, 179 דקות)

אין ספק שאם יש סרטים שטוב שהמסגרת של "קולנוע קלאסי" של הסינמטק נחנכה עבורם, זהו אחד מהם. גדול מערבוני הספגטי של כל הזמנים, והשלישי בטרילוגיה של ליאונה שהגדירה את הז'אנר (קדמו לו בעבור חופן דולרים והצלפים), הוא מכיל בצורה מושלמת את כל מרכיביו הבסיסיים – האופראיות, האלימות הבלתי מרוסנת, ההומור המקאברי והגישה המרעננת למוסכמות של המערבון שנובעת ממבט זר ואירופאי על מיתוסים אמריקניים. ויש כאן גם את כנראה ההופעות הזכורות ביותר בקריירה של שלושת גיבוריו – קלינט איסטווד כטוב, לי ואן קליף הבלתי נשכח כרע, ואיליי וואלאך הממזרי כמכוער שמשמש כאתנחתא הקומית. הבימוי מלא התנופה (והקלוזאפים) של סרג'יו ליאונה אחראי לכמה מהסצנות הזכורות ביותר בתולדות הקולנוע, ובראשן השואודאון בסיום הסרט. על הכל כמובן מכסה המוזיקה האייקונית של אניו מוריקונה, שהמציא סאונד שחוקה וסומפל מאז אינספור פעמים. הסרט יוקרן שוב יום למחרת בשש.

הטוב, הרע והמכוער. גדול מערבוני הספגטי

One Response to סרטי השבוע 26.05-01.06

  1. liviu carmely says:

    היי איתי.כל הכבוד על ההתמדה.

להשאיר תגובה

הזינו את פרטיכם בטופס, או לחצו על אחד מהאייקונים כדי להשתמש בחשבון קיים:

הלוגו של WordPress.com

אתה מגיב באמצעות חשבון WordPress.com שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

תמונת Twitter

אתה מגיב באמצעות חשבון Twitter שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

תמונת Facebook

אתה מגיב באמצעות חשבון Facebook שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

תמונת גוגל פלוס

אתה מגיב באמצעות חשבון Google+ שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

מתחבר ל-%s

%d בלוגרים אהבו את זה: