סרטי השבוע 19.05-25.05

גם השבוע יש מה לראות בכל יום, וזה לא עניין של מה בכך. אל פאצ'ינו ורוברט דה נירו בגדולתם, רוברט רודריגז ובאז לורמן בתחילת דרכם, מייק לי בסרטו הנעים ביותר, שני סרטי שוליים של במאים ישראלים, שלל סרטים ממזרח אסיה וערב מיוחד על סרטים שעוסקים בזיכרון בסינמטק הרצליה. צפיה מהנה.

יום ראשון 19.05

סינמטק תל אביב

18:30 – נעדר (קוסטה-גבראס, 1982, ארה"ב, 122 דקות)

סרטו ההוליוודי הראשון של הבמאי היווני קוסטה-גבראס (שעבד קודם לכן בעיקר בצרפת) המתמחה בעיקר במותחנים פוליטיים, לוקח את התמות שאיתם הוא התעסק עוד בסרטו הבולט הראשון Z, של חטיפתם או רציחתם של מתנגדי משטר בידי השלטון שמנסה לטייח את הכל, ומאזרח אותם באמריקה של שנות השבעים-שמונים. הפעם זהו סיפורו של עיתונאי אמריקאי שנעלם בצ'ילה של אחרי המהפכה נגד איינדה ומשפחתו שמחפשת אחריו (בגילומם של ג'ק למון וסיסי ספייסק), והשלטון המעורב הוא לא רק המקומי אלא ייתכן שגם האמריקאי, באחד מהסרטים הראשונים שהעלה בחריפות את מעורבותה של ארה"ב בעלייתם של שלטונות פשיסטיים כתגובת נגד לכוחות המהפכניים הסוציאליסטים בתקופת המלחמה הקרה. גבראס הוא יוצר פוליטי שמגוייס בצורה בלתי מתנצלת לשמאל, ומכאן המעלות והחסרונות של סרטיו גם יחד.

22:15 – אל מריאצ'י (רוברט רודריגז, 1992, ארה"ב, 81 דקות)

קצת קשה לזכור את זה היום, אבל רוברט רודריגז החל את דרכו כקולנוען עצמאי ומוכשר שהצליח כמעט משום מקום ובתקציב אפסי לפרוץ בשנת 1992 לתודעה העולמית עם סרט פשע אלים, מקאברי ומלא בהמצאות קולנועיות (בדיוק כמו שותפו קוונטין טרנטינו). הדמות של נגן הגיטרה שהוא בעצם רוצח שכיר שמחביא בתיק הגיטרה שלל כלי נשק ידועה היום בעיקר בשל סרטי ההמשך במה שהפך לטרילוגיה – דספרדו והיו זמנים במקסיקו (בהם שיחק בתפקיד הראשי אנטוניו בנדרס, שלא כמו כאן), אך כאן הדמות הראשית היא עדיין נגן גיטרה תמים שמבלבלים בינו לבין רוצח שכיר שמתחזה למריאצ'י, ונאלץ להגן על עצמו ולהפוך לכזה. רודריגז ימשיך בקריירה שלו לעשות סרטי אקשן לא רעים, ופעם בכמה זמן לחזור למקורותיו המקסיקניים, אבל את ההבטחה הקולנועית שגלומה בסרט הזה (שגם הוא כשלעצמו לא חסר בעיות), שאותו עשה בגיל 24 בלבד, נדמה שהוא לא לחלוטין מימש.

יום שני 20.05

סינמטק תל אביב

22:00 – מותק של חיים (מייק לי, 1990, בריטניה, 102 דקות)

אחד מסרטיו החשובים, היפים ואוהבי האדם ביותר של מייק לי. בעזרת כמה משחקניו הקבועים, שמאז חלקם הפכו לכוכבים בבריטניה – אליסון סטדמן (אשתו של לי, מאז הם התגרשו), ג'ים ברודבנט וטימות'י ספול (בהופעה בלתי נשכחת ומלאת מבוכה), משרטט לי את דיוקנה של משפחה ממעמד הפועלים בבריטניה של סוף תקופת תאצ'ר, על המתחים, החלומות, הנוירוזות והרגעים הקטנים של חייהם, עם השילוב האופייני של לי בין כנות רגשית יוצאת דופן והומור בריא. שיטת העבודה שלו, שבה הוא נותן לשחקנים לאלתר בחזרות שמתנהלות לאורך כמה שבועות שבה הם מפתחים את הדמויות שעל-פיהן הוא לאחר מכן יכתוב את התסריט, יוצרת דמויות ספציפיות ואקצנטריות כל כך שנדמה שאי אפשר להמציא אותן והן לקוחות מהחיים. סרט נפלא ששמו הוא אירוני וכנה באותה מידה.

סינמטק ירושלים

18:45 – אחר צהרים של פורענות (סידני לומט, 1975, ארה"ב, 130 דקות)

מהסרטים הבולטים של הבמאי המנוח סידני לומט ושל שנות השבעים בכלל, וגם סרט שהגדיר ז'אנר שלם של סרטים בהם שודדים (לרוב של בנק) לוקחים בני ערובה ומנהלים משא ומתן עם המשטרה שבחוץ בעוד שהלחץ בפנים וביניהם הולך וגובר. אך מה שהפך למעין שגרה קולנועית בימינו עדיין נשאר רענן בסרט הזה, בזכות תסריט מוצלח, בימוי מיומן כתמיד של לומט וכמובן הופעה בלתי נשכחת של אל פאצ'ינו וג'ון קאזאלה (שמת טרם זמנו ב-1978 אך היום זוכה להערכה מחודשת) בתפקידים הראשיים, כבני זוג הומואים ששודדים בנק כדי לממן לאחד מהם ניתוח לשינוי מין. כצפוי, הם חסרי מושג, השוד משתבש, והקרקס התקשורתי לא מאחר לבוא. הסרט זכה להצלחה קופתית וביקורתית עצומה ולאוסקר על התסריט, ועד היום בולט בפילמוגרפיה של לומט ופאצ'ינו כאחד.

מותק של חיים. סרט לא מר של מייק לי

יום שלישי 21.05

סינמטק תל אביב

21:00 – השור הזועם (מרטין סקורסזה, 1980, ארה"ב, 126 דקות)

הסינמטק ממשיך ביוזמה הברוכה שלו להביא את העותקים המשוחזרים דיגיטלית של סרטים קלאסיים שהוקרנו לא מזמן ביס פלאנט אך לא נתקלו בהיענות רבה מצד הקהל. ולראות את עבודת המצלמה המרהיבה בשחור-לבן של מייקל צ'פמן (במיוחד בסצנות האיגרוף הבלתי נשכחות) בחדות מספקת על מסך גדול היא כבר סיבה לחזור לקלאסיקה הזאת, שעדיין ניצבת במקום גבוה ברשימתו של כמעט כל חובב קולנוע. השילוב בין ההופעה המחשמלת של רוברט דה-נירו (וגם זאת הנפלאה לא פחות של ג'ו פשי), הבימוי מלא התשוקה של סקורסזה, העריכה והצילום המדויקים והתסריט חסר הרחמים של פול שרדר ע"פ ספרו של המתאגרף ג'ייק לה-מוטה, הם אלה שהופכים את מה שעל פניו הוא דרמת איגרוף די פשוטה על אדם שחוסר היכולת שלו להכיל את רגשותיו מרסקת את חייו לרסיסים, ליצירה בעלת עוצמה קולנועית נדירה שמסוגלת גם היום לנער את מי שצופה בה לראשונה. הסרט יוקרן שוב ביום שבת בשלוש.

יום רביעי 22.05

סינמטק תל אביב

19:00 – חיים על מיתר (צ'ן קייגה, 1991, סין, 120 דקות)

בסוף שנות השמונים ותחילת שנות התשעים חווה הקולנוע סיני פריחה במה שכונה "הדור החמישי" של יוצרי קולנוע צעירים ומוכשרים, שכיום כמעט כולם נהפכו להיות במאי ראווה. קייגה הוא אחד מהם, ויחד עם שלום לפילגש זהו מסרטיו המפורסמים ביותר שהעלו על נס את אותו דור וחשפו את הקולנוע הסיני לעולם. בסרט הזה מסופר על שני נגנים הנודדים ברחבי סין, האחד עיוור שמאמין שבפקיעת המיתר האלף מכלי הפריטה שלו הוא יחזור לראות, והשני הוא תלמידו הצעיר שעסוק יותר בתענוגות העולם הזה ומתאהב בנערה שהם פוגשים בכפר מקומי. השילוב בין פולקלור ומוזיקה סיניים, המבנה של אגדת עם והחוש הויזואלי הייחודי של קייגה הם שנתנו לסרט את ההצלחה הגדולה שלו במערב, שהעניק לו מועמדות לפרס דקל הזהב בקאן.

22:00 – אנטרקטיקה (יאיר הוכנר, 2008, ישראל, 118 דקות)

הסיבה ללכת להקרנה של סרטו של מנהל הפסטיבל הגאה בתל אביב יאיר הוכנר היא לאו דווקא איכותו של הסרט (שטרם ראיתי) אלא העובדה שזוהי כנראה הזדמנות נדירה לחזות בסרט שטרם הופץ בדיוידי, ייתכן שעקב מחלוקת בין הבמאי והמפיק שהתגלעה טרם יציאתו לאקרנים. הסרט מוגדר כקומדיה הקווירית הראשונה בישראל, שבה גיא זו-ארץ ולוסי דובינצ'יק מככבים כאח ואחות שנכנסים לתסבוכות רומנטיות שונות עם בני מינם, בעוד האהבה שהם מחפשים נדמה שחומקת מהם כל פעם. הסרט מתהדר בנועזות מינית ונושאית חריגה בקולנוע הישראלי שגם כשהוא נוגע בנושאים קווירים עושה זאת בצורה עדינה יחסית, וכבר בשל כך הוא מעורר עניין.

סינמטק הרצליה

20:00 – שלושה סרטים מרגשים על זיכרון וקולנוע בכרטיס אחדאני חושב שזה הכי קרוב לאיך שהצילום נראה (יובל המאירי, 2012, ישראל, 9 דקות) + המזח (כריס מרקר, 1962, צרפת, 28 דקות) + הכיוון דרום מזרח (אליסאו סוביילה, 1986, ארגנטינה, 105 דקות)

סינמטק הרצליה ממשיך להציג חשיבה יצירתית בפרוגרמינג שלו, הפעם בערב מיוחד שקושר שלוש יצירות שונות לחלוטין לתוכנית אחת באורך של קצת פחות משעתיים וחצי, כמו סרט הוליוודי ממוצע בימינו. הראשון הוא סרט סטודנטים של יובל המאירי מאוניברסיטת תל אביב, שבו ההתחקות אחר זיכרון אבוד דרך שימוש בחפצים שגרתיים לכאורה מוביל לטוויסט מפתיע בסופו. השני הוא סרטו הקלאסי של כריס מרקר המנוח, שהפך לאבן דרך קולנועית ולהשראה לסרטו של טרי גיליאם 12 קופים, ובו דרך שימוש בצילומי סטילס בלבד (ושוט בתנועה בודד במיקום אסטרטגי) משורטטת מעשיה מד"בית על משמעותו הפטאלית של זיכרון ילדות של הגיבור שנשלח אחורה בזמן לאחר שמגפה השמידה את רוב אוכלוסיית העולם. הסרט האחרון גם הוא היווה השראה לסרט הוליוודי, הפעם מאיכות ירודה יותר – קיי פקס – ובו אדם שמאושפז בבית חולים פסיכיאטרי מנסה לשכנע את מטפליו שהוא בא מכוכב אחר ובמהרה מושך את תשומת לבם של הרופאים שמנסים לרדת לעומקו, לטובה ולרעה. למרות הרימייק הפושר שהיום הוא מוכר בזכותו, הסרט נחשב לקלאסיקה במולדתו ארגנטינה, ובמערב הוא מספיק לא ידוע בשביל להפתיע את כל מי שצופה בו. בסך הכל נראה כמו ערב שלא כדאי להחמיץ.

סינמטק חולון

20:30 – סיפור פשוט (דייוויד לינץ', 1999, ארה"ב, 107 דקות)

סרטו החריג ביותר בקריירה של דייוויד לינץ' כשמו כן הוא, סיפור פשוט (המבוסס על סיפור אמיתי) של גבר מזדקן בן 73 שמחליט לצאת לפגוש את אחיו אותו לא ראה עשר שנים, ונוסע אליו לאורכה של אמריקה כשהוא רכוב על מכסחת דשא. לכאורה לא ברור מה הסרט הזה עושה בפילמוגרפיה של לינץ', ועוד בין שתי יצירות סוריאליסטיות ואלימות כמו כביש אבוד (1997) ומלהולנד דרייב (2001), אך אחד הדברים המעניינים בצפיה בסרט הוא לבחון כיצד הוא מתחבר לשאר יצירתו של לינץ', במיוחד בעיסוק שלו באמריקנה על שלל גווניה והטיפוסים האקצנטריים שמאכלסים אותה, מה שהופך לעוד יותר רלוונטי בעקבות פרויקט הראיונות שלו מ-2010, בו הוא מראיין אנשים פשוטים מרחבי אמריקה, שהיו יכולים בקלות להיכנס לסרט הזה.

סינמטק חיפה

21:30 – חוקר המס בי נשר, 1999, ארה"ב, 102 דקות)

ראו יום שבת.

סיפור פשוט. לינץ' לא שגרתי בשגרתיותו

יום חמישי 23.05

יס 3

23:55 – גלגוליו הקודמים של הדוד בונמי (אפיצ'טפונג ויראסתקול, 2010, תאילנד, 110 דקות)

לקח לזוכה פרס דקל הזהב 2010 כמה שנים טובות להגיע למסכי הטלוויזיה אצלנו, אבל עכשיו זה קורה בזכות המחווה שעורכים ערוצי הסרטים של yes לפסטיבל קאן. סרטו הייחודי של ויראסתקול, שנחשב לחלק מגל עולה של במאים תאילנדים מלאי דמיון וחסרי רסן כמו פן-אק ראטנרואנג (חיים אחרונים ביקום) ו-ויזיט סאסאנטיאנג (דמעות הנמר השחור), משתמש בהמצאה העלילתית של אדם שמספר את גלגוליו הקודמים על ערש דווי, בשביל לשלוח את הצופים לטריפ מדיטטיבי וויזואלי מאוד, שפחות עסוק בדמויות ועלילה ויותר ברעיונות של פילוסופיה בודהיסטית ובדימויים קולנועיים יוצאי דופן. עוד יוקרנו כחלק מהמחווה בבכורה טלוויזיונית: ביום שישי ב-22:00 עוד לא ראיתם כלום, סרטו האחרון של אלן רנה (עליו כתבתי כאן, בסרטי יום רביעי) וביום שבת ב-22:00 חיות הדרום הפראי המצוין, שזכה בפרס הסרט בפסטיבל סאנדנס ובשלל מועמדויות בטקס האוסקר האחרון.

יום שישי 24.05

סינמטק תל אביב

19:15 – רוג'ר ואני (מייקל מור, 1989, ארה"ב, 87 דקות)

הסרט המכונן שהגדיר, לטוב ולרע, את התופעה ששמה מייקל מור. הסיפור ידוע: לאחר סגירת מפעל ג'נרל מוטורס בעיירתו פלינט שבמישיגן שהשאירה רבים מתושביה מובטלים, מחליט הדוקומנטריסט הצעיר והבלתי מנוסה מור לפגוש את יו"ר דירקטוריון החברה רוג'ר סמית', ויהי מה. הוא יוצא למסע ברחבי אמריקה אחרי סמית' שמסרב להתראיין ובדרך משרטט דיוקן של אמריקה הפצועה מפגעי הקפיטליזם המאוחר. מאז כבר יודעים שמור למעשה השיג את הראיון שלו עם סמית' אבל לא הכליל אותו בסרט כי זה היה הורס לו את התזה ואת הדלק העלילתי למסע, ומור הפך את השילוב בין מניפולציה של חומרים ואקטיביזם תיעודי לסגנון שהוליד את הדוקו-אקטיביזם כפי שאנו מכירים אותו כיום. אפשר לאהוב או לשנוא את הסגנון שלו, אבל מור תמיד היה אשף בליצור סרטים מבדרים, קצביים ומטלטלים כשהוא עוטה את תחפושת האמריקני הממוצע שבסך הכל מונע מאהבה תמימה לארצו גם כשהוא מפרק את הערכים שלה לגורמים.

סינמטק ירושלים

22:00 – עוקץ המוות (קוהיי אוגורי, 1990, יפן, 115 דקות)

אחד מהסרטים היותר נידחים שהסינמטקים הצליחו לשלוף לאחרונה, הסרט הזה הוא סרטו הידוע ביותר של הבמאי הנשכח קוהיי אוגורי, שכוכבו דרך עם סרטו הראשון Muddy River ב-1981 כשזכה למועמדות לאוסקר הסרט הזר, ולאחר סרט נוסף יצר את הדרמה ההיסטורית הזאת, שזכתה בחבר השופטים ובפרס פיפרסקי בפסטיבל קאן, אך לאחריה הוא יצר רק שני סרטים נוספים. אצטט מכאן את מה שכתוב בתכניה: "שנות ה־50 ביפן ההופכת לענק תעשייתי – מיהו, בת כפר תמימה נשואה לטושיו, בן טוקיו. הם נפגשו בשלהי מלחמת העולם השניה, כשטושיו היה מפקד יחידת מתאבדים ונדרו נדר למות ביחד. אך הפקודה לא הגיעה – השניים התחתנו ונולדו להם שני ילדים. כשמיהו מגלה שבעלה בוגד בה, מדברים השניים שוב על התאבדות. מטרת הסרט היא, לדברי הבמאי, "להציג בדרך זאת את העם היפני והמשבר שהוא עובר מאז תום מלחמת העולם השניה"." לי זה נשמע מסקרן.

יום שבת 25.05

סינמטק תל אביב

13:00 – רק לרקוד (באז לורמן, 1992, אוסטרליה, 94 דקות)

כעת כשסרטו החדש גטסבי הגדול מוקרן בבתי הקולנוע, הנה הזדמנות להיזכר בסרטו הראשון של באז לורמן, כשהיה עדיין במאי צעיר ודל אמצעים באוסטרליה. הוא מתרחש בסצנת הריקודיים הסלוניים של היבשת שמתחת ומציג את סיפורם של שני רקדנים לא שגרתיים שמנסים למרוד במוסכמות הסגנון. האסתטיקה הקאמפית, התיאטרלית והמוזיקלית מאד של לורמן החלה כאן את דרכה, בסרט בו נטיותיו השאפתניות עדיין מרוסנות במידה מסוימת.

15:00 – השור הזועם (מרטין סקורסזה, 1980, ארה"ב, 126 דקות)

ראו יום שלישי.

18:00 – סיפור הפרברים (רוברט וייז וג'רום רובינס, 1961, ארה"ב, 152 דקות)

אחד מהסרטים המוזיקליים המצליחים והאהובים בתולדות הקולנוע, והניסיון הראשון בז'אנר של העורך (בין היתר של האזרח קיין) שהפך לבמאי רוברט וייז, שלאחר ארבע שנים יביים גם את צלילי המוזיקה. האם זוהי המוזיקה של לאונרד ברנשטיין, הכוריאוגרפיה של השותף לבימוי ג'רום רובינס או הבימוי הקינטי והסוחף של רוברט וייז שהפכו את הסרט ללהיט? כנראה השילוב ביניהם הוא התשובה. נטלי ווד וריצ'רד ביימר (שדי נשכח מאז) מככבים כרומיאו ויוליה מודרנים בניו יורק שמתאהבים למרות שהם שייכים לשתי כנופיות רחוב יריבות. הסיפור, כמו ברוב הסרטים המוזיקליים, הוא רק קולב להשעין עליו את הנאמברים עוצרי העלילה, שנהנים לא רק מלחנים מצוינים אלא גם כאמור, מכוריאוגרפיה ובימוי מלאי השראה, שהפכו רבים מהסיקוונסים הללו לקלאסיקות קולנועיות. ההקרנה היא של עותק דיגיטלי חדש שעושה חסד עם צילום המסך הרחב המרהיב בטכניקולור. משום מה, הסרט יוקרן גם ביום שלישי ב-11 בבוקר.

21:30 – חוקר המס (אבי נשר, 1999, ארה"ב, 102 דקות)

הזדמנות לצפות בסרט המוערך ביותר שאבי נשר יצר בזמן גלותו באולפני השוליים של הוליווד בשנות התשעים, לפני שחזר להצלחות קופתיות בארץ עם סוף העולם שמאלה ב-2003. בניגוד לסרטיו האחרים של נשר בתקופה ההיא, שנטו להיות סרטי ז'אנר מובהקים, כאן מציג נשר יצירה פילוסופית יותר דרך סיפורו של חוקר מס (בגילומו של שחקן האופי המצוין ג'ו פנטוליאנו) שנקלע במהלך עבודתו לחקירה של סדרת רציחות בלתי מפוענחות שמושכים אותו לתוך הצד האפל של הרובע היהודי-רוסי בברוקלין. מוקדם יותר באותו יום יוקרן גם סרטו מ-1984 זעם ותהילה ב-15:15.

רק לרקוד. באז לורמן בצעירותו

מודעות פרסומת

2 Responses to סרטי השבוע 19.05-25.05

  1. liviu carmely says:

    בלוג מצויין.מאוד מרשים היכולת להכניס כל כך הרבה מידע חשוב למעט שורות.ישר כח.

  2. Amit Daniel says:

    יופי של בלוג חגיגה סינפילית עולם ומלואו בשפה לאקונית, לא לאקניאנית . . יישר כוח ובהצלחה. זה כמו לדפדף בתוכניה של סינמטק. בטכנולוגיה של היום ניתן לפתוח סינמטק של כל הסינמטקים ברשת ולהקרין דיגיטלית קלאסיקות וסרטים נדירים . אחרי זה יעלו ביקורות , אבל מלחששים
    שהקולנוע מת

להשאיר תגובה

הזינו את פרטיכם בטופס, או לחצו על אחד מהאייקונים כדי להשתמש בחשבון קיים:

הלוגו של WordPress.com

אתה מגיב באמצעות חשבון WordPress.com שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

תמונת Twitter

אתה מגיב באמצעות חשבון Twitter שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

תמונת Facebook

אתה מגיב באמצעות חשבון Facebook שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

תמונת גוגל פלוס

אתה מגיב באמצעות חשבון Google+ שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

מתחבר ל-%s

%d בלוגרים אהבו את זה: