סרטי השבוע 28.10-03.11

שבוע מגוון אך בעייתי לתל-אביבים יש לנו, עם שתי הקרנות מסקרנות אך בשעה לא נוחה, ושתי קלאסיקות מעוררות קנאה מחוץ לעיר. סינמטק ירושלים ממשיך לבצע את מלאכתו נאמנה עם הקרנה של סרטים חשובים מהעבר, סינמטק חולון חותם את המחווה לארנסט לוביטש וסינמטק הרצליה פותח את זו של קנטו שינדו. צפייה מהנה.

יום ראשון 28.10

סינמטק תל אביב

16:30 – הנשף (אטורה סקולה, 1982, איטליה/צרפת, 108 דקות)

הסרט החשוב ביותר במיני-מחווה שנערכת לאטורה סקולה החודש. ללא דיאלוגים ובאולם ריקודים צרפתי אחד לאורך חמישים שנה, סקולה פורש את ההיסטוריה של אירופה במאה העשרים דרך השינויים במוזיקה, בריקודים, בתלבושות ובאינטראקציה הדוממת בין האנשים, שנשארים אותן דמויות ככל שהעשורים חולפים. הסרט היה מועמד לאוסקר לסרט הזר וזכה בפרס דב הכסף בפסטיבל ברלין.

סינמטק ירושלים

19:00 – רצח טרוצקי (ג'וזף לוסי, 1972, צרפת/איטליה/בריטניה, 103 דקות)

מעניין שסיפור חייו של לאון טרוצקי – המהפכן הרוסי שהיה אחד מבכירי המהפכה הבולשביקית והתנגד לעלייתו של סטאלין, שהגלה אותו ב-1929 ולבסוף התנקש בו במקסיקו ב-1940 – לא זכה ליותר עיבודים קולנועיים. סרטו של ג'וזף לוסי, שפחות או יותר הוגלה בעצמו בשנות החמישים מארה"ב ע"י ועדת מקארת'י, הוא כנראה הידוע ביותר מביניהם. עם ריצ'רד ברטון בתפקיד טרוצקי, אלן דלון ורומי שניידר.

21:15 – כרוניקה של מוות ידוע מראש (פרנצ'סקו רוזי, 1987, איטליה/צרפת/קולומביה, 110 דקות)

עיבודו של הבמאי הפוליטי והריאליסטי פרנצ'סקו רוזי לנובלה של גבריאל גרסיה מרקס, אייקון הריאליזם המאגי. התוצאה היא סרט שמציג מבט ריאליסטי על התרבות של אמריקה הלטינית יחד עם צלילה אל תוך הנפש האנושית, דרך רשומון לא ליניארי של עדויות על הרצח שפותח את הסרט ולא מפתיע איש, אך גם לא גורם לאיש לנסות לעצור אותו, למרות שהתרחש באמצע היום בכיכר העיר. על האדפטציה אחראי טונינו גרה, אחד מבכירי תסריטאי איטליה, שאחראי לכמה מהתסריטים החשובים של פליני, אנטוניוני, וגם אנגלופולוס, שמת חודשיים לפני שגרה עצמו נפטר במרץ האחרון, בגיל 92.

יום שני 29.10

סינמטק ירושלים

19:00 – M – הרוצח ביננו (פריץ לאנג, 1931, גרמניה, 100 דקות)

זה לא סוד שסינמטק ירושלים הוא המקום היחיד בארץ בו ניתן באופן קבוע לראות קלאסיקות מתחלפות על מסך גדול, ועדיין אי אפשר לתל אביבי כמוני שלא להתפקע מקנאה בשל הקרנה של M, הקלאסיקה הבלתי מעורערת של פריץ לאנג, על מסך גדול בעיר הבירה. מה ניתן לומר על סרט כזה בכמה שורות? פריץ לאנג משתמש בסיפורו של רוצח סדרתי המטיל אימה על רחובות העיר, נלכד ע"י העולם התחתון, ורגע לפני שנעשה בו לינץ' מתגלה כמשוגע תמים וחסר ישע, כאלגוריה לעליית הפאשיזם, האימה שטמונה בשלטון הרוב והמורכבות האפלה של הנפש האנושית, בין יתר הדברים. השימוש החלוצי בסאונד (בתקופה בה עדיין לא ידעו לחלוטין מה לעשות איתו), הארכיטקטורה והצילום האקספרסיוניסטיים שמלאים בצללים ובזוויות חדות כדי ליצור אווירה של אימה שנמצאת מתחת לפני השטח, וההופעה הבלתי נשכחת של פיטר לורה (כיום הוא זכור בעיקר בשל תפקידו כאוגרטה בקזבלנקה), הם רק חלק מהסיבות לראות שוב את היצירה הבלתי נשכחת הזאת.

M (קולאז'). יצירת מופת אקספרסיוניסטית

יום שלישי 30.10

סינמטק תל אביב

16:30 – הגברת עם הכלבלב (יוסף חייפיץ, 1959, ברה"מ, 89 דקןת)

מצד אחד זה מבורך שסינמטק תל אביב התחיל להשקיע יותר בהקרנות של סרטים ישנים בזמן האחרון. מצד שני ההרגל לשים אותם בשעות אחה"צ המוקדמות קצת הורס את הפואנטה (זהו כבר הסרט השני השבוע שסובל משעת ההקרנה הגריאטרית של ארבע וחצי), ומונע מכל בנאדם עם איזושהי סוג של מחויבות אחרת להגיע אליהם. נקווה שכשיפתח האגף הישן שוב ויתווספו אולמות, ימצא להם זמן הקרנה הגיוני יותר.  בכל אופן, נראה ששווה להתאמץ בשביל העיבוד הזה לסיפור הקלאסי של צ'כוב, על רומן חשאי בין גבר ואישה הנמצאים בנישואין בלתי מאושרים, אך כבולים ע"י המוסכמות של החברה הבורגנית לא לממש את אהבתם עד הסוף. השילוב בין רומנטיקה רוסית וניואנסים צ'כוביים גרם לסרט לזכות לתשומת לב רבה כשיצא כולל מועמדות לפרס דקל הזהב בקאן.

סינמטק חולון

20:30 – להיות או לא להיות (ארנסט לוביטש, 1942, ארה"ב, 99 דקות)

המחווה הקצרה לארנסט לוביטש בסינמטק חולון מסתיימת עם היצירה המופלאה הזאת, שהיא כנראה אחד הסרטים המצחיקים ביותר בתולדות הקולנוע, גם היום, 70 שנה אחרי שנעשתה. בתיאטרון פולני בורשה הכבושה, קבוצת שחקנים מתגייסת לעזור למאבק נגד הנאצים ע"י התחזות לבכירים גרמנים, ביניהם היטלר עצמו בסצנה מצחיקה במיוחד. השילוב בין קומדיה רומנטית, מותחן ריגול ופארסה של החלפת זהויות, מנוהל ללא רבב בידי לוביטש, שמתזמר את התסריט המסועף והמבריק (וכאמור, גם המאוד מצחיק) בלי שניכרת ולו טיפת מאמץ. חובה לכל חובב של קומדיה או קולנוע שטרם ראה את הקלאסיקה הזאת. לפני הסרט תהיה הקדמה של אמיר וולף.

יס 3

22:00 – שבויה (ברילאנטה מנדוזה, 2011, פיליפינים/צרפת, 116 דקות)

הבמאי הפיליפיני העולה ברילאנטה מנדוזה התפרסם בזכות סרטו מ-2009 קינאטאי (עליו הוא זכה בפרס הבימוי בפסטיבל קאן) שכלל סצנות קשות של אלימות וביתור גופות. גם בסרט הזה הוא לא חוסך את שבטו מצופיו, גם אם ברמה מעט פחות קיצונית. זהו סיפורם האמיתי (או יותר נכון, מבוסס על שילוב בין כמה מקרים אמיתיים) של קבוצה של תיירים בפיליפינים שנחטפים ע"י ארגון טרור איסלאמי ומוחזקים כבני ערובה, עם איזבל הופר כבת ערובה שלא מפחדת להתעמת איתם, ועבודת מצלמה רועדת במיוחד שאמורה להחזיק גם את הצופה בסוג של עינוי.

יום רביעי 31.10

אין סרטים.

יום חמישי 01.11

סינמטק תל אביב

21:00 – כוכבים (קונרד וולף, 1959, מזרח גרמניה, 92 דקות)

הסרט הראשון במחווה שעורך הסינמטק לאחד מחשובי הבמאים של מזרח גרמניה, קונרד וולף. כמו רבים מסרטיו, גם זה מתרחש בזמן מלחמת העולם השניה ועוקב אחר חייל ורמאכט בעל נפש אמנותית שמוצב בכפר בולגרי, אליו מגיעים קבוצה של יהודים בדרכם לאושוויץ. הוא מתאהב באופן בלתי צפוי באחת האסירות ונאלץ להתעמת עם המערכת שאותה הוא משרת. לפני הסרט תהיה הקדמה של חוקר הקולנוע הגרמני לותאר ביסקי. מוקדם יותר, ב-18:30 יוקרן פרופסור ממלוק, סרט רוסי מ-1938 שוולף עשה לו רימייק מאוחר יותר, על מנתח יהודי שנרדף ע"י הנאצים אך מעיז לדבר נגדם.

יום שישי 02.11

סינמטק תל אביב

20:00 – שדות החיטה האדומים (ז'אנג יימו, 1987, סין, 92 דקות)

הבמאי הסיני ז'אנג יימו ידוע כיום בעיקר בזכות ספקטקלים של פעולה כמו גיבור ומחול הפגיונות, אך בתחילת דרכו הוא היה במאי של סרטים דרמטיים יותר, שמתרחשים בכפר, לרוב בתחילת המאה ועוסקים בנשים שנמצאות בקונפליקט עם המוסכמות של החברה הסינית. כאן, בסרטו הראשון, כל האלמנטים הללו כבר נמצאים, כולל השימוש המרהיב שלו בצבע והשחקנית הקבועה שלו גונג לי, בתפקיד אשה צעירה הנשלחת להינשא לגבר מבוגר החולה בצרעת ומתאהבת במשרתו הצעיר. לאחר שהזקן מת, היא ומאהבה חיים ביחד ומייצרים יין מחיטת הדורה האדומה שבשם הסרט, אך הכיבוש היפני הברוטלי של סין פורץ ומפר את האידיליה.

22:00 – אנטי-ויראלי (ברנדון קרוננברג, 2012, קנדה/ארה"ב, 110 דקות)

סרטו של בנו של דיוויד קרוננברג עורר תגובות קוטביות כשהוקרן בפסטיבל אייקון האחרון (בו הוא גם התארח), מה שבאופן טבעי מעורר סקרנות לגביו. כמו בסרטיו של האב, גם כאן יש שימוש מעורר אי-נחת (בלשון המעטה) בגוף ובקשר בינו ובין טכנולוגיה, ובמצבי אנומליה שלו. זהו סרט מד"ב שמתרחש בעתיד בו מעריצים מוכנים להידבק במחלות שבהם לוקים מושאי ההערצה שלהם, רק כדי להרגיש קרובים מעט יותר אליהם. מעניין שדווקא בשנים האחרונות קרוננברג האב מואשם בכך שהתברגן מאז הימים של סרטי המד"ב הפרוורטים שבהם התמחה בראשית הקריירה שלו, אז הנה בא בנו ונוטל את המושכות, בסרט פרוורטי לא פחות שגרם לרבים לצאת מהאולם באמצע הסרט בחודש שעבר. בשביל חובבים של קרוננברג המוקדם, זה סימן טוב.

יס 3

22:00 – חוף מבטחים (אקי קאוריסמקי, 2011, צרפת/פינלנד, 88 דקות)

סרטו האחרון של קאוריסמקי ממשיך את המגמה בה לב הקרח של הבמאי הפיני בעל ההומור היבש והעגום מפשיר, והופך לאופטימי ואוהב אדם יותר, גם אם בסרט הזה יש מעט תחושה של מתקתקות. זהו סיפורו של נער אפריקאי שמגיע לעיר הנמל הצרפתית לה האבר, שם הוא מוצא מחסה אצל מצחצח נעליים מבוגר שמכניס אותו לביתו. מצחצח הנעליים הזה מגולם ע"י אנדרה ווילמס, ונקרא מרסל מרקס, כשם אותה דמות ששיחק בסרטו הצרפתי הקודם של קאוריסמקי, חיי הבוהמה, מ-1992. בחינת ההבדלים בין אותו סרט ספוג ניכור ואירוניה (שמובעת גם בשמה של הדמות) לבין הסרט הזה, תגלה לכם הכל אודות השינוי שעבר קאוריסמקי מאז.

אנטי-ויראלי. מד"ב פרוורטי מבית קרוננברג

יום שבת 03.11

סינמטק תל אביב

15:00 – מחפש השמש (קונרד וולף, 1958/1972, מזרח גרמניה, 111 דקות)

זונה טובת לב, נקלעת יחד עם יתומה שהיא מאמצת למחנה עבודה להפקת אורניום במזרח גרמניה של אחרי המלחמה, שם שני גברים נאבקים על ליבה. סרטו של קונרד וולף אינו מבקר באופן מוצהר את המשטר ואפילו משמש כמעין תעמולה אנטי-פשיסטית ופרו-סוציאליסטית, אך בגלל שעסק בחימוש גרעיני, נושא שהיה טעון באותו זמן, הוא הוחרם על מנת לא לעצבן את הרוסים ויצא רק 14 שנה לאחר צילומיו.

סינמטק הרצליה

18:00 – חייו של צ'יקוזאן (קנטו שינדו, 1977, יפן, 119 דקות)

כבר כמה שנים שסינמטק הרצליה הוא בית חם לקולנוע היפני, ובאופן קבוע מארח הקרנות ומחוות של סרטים יפנים עכשוויים וקלאסיים. החודש הוא עושה מצווה חשובה ומביא את המחווה לקנטו שינדו שהתקיימה בפסטיבל חיפה האחרון, לסיבוב נוסף במרכז. טוב יעשו שאר הסינמטקים אם יקחו אותה גם לאחר מכן. שינדו, שמת השנה בגיל 100, הוא אחד מהבמאים היפנים שאני אישית הכי אוהב, ובאופן כללי אחד מהמשמעותיים ביותר שיצאו מיפן גם אם שמו אינו מוכר כמו של אוזו, קורוסאווה ומיזוגוצ'י. הסרט הזה הוא אמנם יצירה מינורית יותר בקורפוס שלו, אבל כמו רבים מסרטיו הוא עוסק בעולמו של אמן, במקרה הזה טרובדור נודד, שהסרט משלב בין סיפור חייו המומחז וקטעים המתעדים אותו בעת הופעה.

מודעות פרסומת

להשאיר תגובה

הזינו את פרטיכם בטופס, או לחצו על אחד מהאייקונים כדי להשתמש בחשבון קיים:

הלוגו של WordPress.com

אתה מגיב באמצעות חשבון WordPress.com שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

תמונת Twitter

אתה מגיב באמצעות חשבון Twitter שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

תמונת Facebook

אתה מגיב באמצעות חשבון Facebook שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

תמונת גוגל פלוס

אתה מגיב באמצעות חשבון Google+ שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

מתחבר ל-%s

%d בלוגרים אהבו את זה: